משולחן ראש המנהל

 

קצר לשבת | פרשת תרומה

 

   

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

שלומות לכולנו !

שלומות לכולנו, ערב שבת קדש פרשת תרומה. ננסה עוד משהו מתוק לחשיבה ולימוד קצר ככול שניתן, לכבוד שבת המלכה.

בפרשת תרומה , ה"קו המנחה" לפרשנות כולה הוא, דבריו של בעל ה"צידה לדרך" : "לא אמר 'ושכנתי בתוכו' אלא 'בתוכם', להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש כי אם מחמת ישראל, כי היכל ה' המה'..."המבט על המשכן עובר אלינו. "בלבבי משכן אבנה" המתנגן לנו, לשם אנחנו מכוונים ושם אנו מתפללים להיות. השכינה ומקומה הוא לא רק במקדש ובקדש הקדשים, אלא בליבנו פנימה.

כהמשך לאותה גישה, הכלי יקר בפרשה משרטט את דמותו של התלמיד חכם על פי רמזים  מהכפורת. (לכאורה, הרמזים הנלמדים מכל תיאור המשכן, הם אלינו המבקשים לכוון לאמיתה של תורה, וכמי שמשתדלים בענווה להיות מנהיגי חינוך...)

ב"קודים" נננסה לגעת בעצמינו..

א. ערך המחויבות והציווי

התורה פותחת : "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת...  ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, א-ג, ח). ובהמשך "... והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבאו כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש איש איש ממלאכתו אשר המה עשים ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר צוה ה' לעשות אתה" (שמות ל"ו, ג-ה).

המילה המנחה, והרוח הנלמדת מהפסוקים היא: נדבת לב, ידבנו ליבו, נדבה..- רוח התנדבות גדולה מכל הלב המבקש לתת למשכן.

והנה דווקא רש"י, לכאורה, משבית מעט את השמחה של רוח ההתנדבות הגדולה. רש"י בתחילת פרשתנו מסביר , כי בכל פעם מבין שלושת הפעמים שהמילה "תרומה" חוזרת על עצמה, ישנה התייחסות לתרומה נפרדת שהייתה לצורך המשכן: מחצית השקל לאדנים -תרומת חובה, מחצית השקל של קרבנות הציבור - תרומת חובה, ותרומה של שאר החומרים הדרושים לבניין המשכן - נדבה ללא שיעור קבוע.

הרב עמיטל (ע"פ המהר"ל בגור אריה) היה מדגיש תמיד את ערך המחויבות!!! (כמו שרש"י הביא, שקודם לנתינה מרצון, יש לזכור לתת מתוך מחוביות מוחלטת "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט") דווקא בדור, שלעיתים אנישם מתחמקים מלקבל אחריות - ערכי המשפחה, החובה לתרומה משמעותית לקהילה ולמדינה, יש מקום להדגיש את הערך הגדול של החובה! ולקיחת האחריות. כשלב שני, או נוסף, כל פרשיות המשכן- ערך הנתינה מרצון,  עם לב אוהב, עם רצון אינסופי לתת לכלל ישראל.

ב. התורה של כולם, ורק כשכולם שם.. אז התורה מתקיימת

בעשיית הארון פתחה התורה "ועשו ארון עצי שטים... "(כ"ה, י).

מדוע נאמר הציווי על עשיית הארון בלשון רבים - בניגוד לציוויים על עשיית שאר הכלים ("ועשית שלחן", "ועשית מנורת זהב" וכו') ואף בניגוד לציוויים השונים בפרשת הארון גופה  ("וצפית אתו... ועשית עליו זר זהב..." וכו')?

רמב"ן מציע לכך שני פירושים:

(א) ועשו ארון - יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה, ואחרי כן 'וצפית אתו', 'ויצקת לו', וכולן בלשון יחיד, כי משה כנגד כל ישראל.

(ב) ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון, בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולן לתורה.

את פירושו השני תומך רמב"ן בדברי מדרש רבה (שמות רבה ל"ד, ג):

מפני מה בכל הכלים האלה כתיב 'ועשית', ובארון כתיב 'ועשו ארון'? אמר רבי יהודה ברבי שלום: אמר לו הקב"ה: יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה.

לפי הרמב"ן, (אולי בניגוד לשאר האומות, ששם רק קדושי עליון ואנשים המיוחדים לכך, הם עוסקים בתורה שברומו של עולם) לשון רבים של "ועשו", מחייבת את כולנו. התורה שייכת לכולם, גדולים כקטנים, מורי הוראה ותינוקות של בית רבן.

אור החיים הקדוש האיר על כך נקודה נוספת: "לא נמנעה התורה כאן מדבר בלשון רבים...אלא מפני שממהות התורה הוא שלא תוכל להתגשם ביחיד...היא תורת חיים לציבור לאומה. ואף הגדול שבבני האומה לא יוכל להגשימה לבדו כל כולה". זה נפלא. הציווי בלשון רבים, רק בארון. כי שם לוחות העדות, התורה, ולא רק כמו ברמב"ן, שהתורה שייכת לכולם! אלא התורה מחייבת כל אחד לתת את חלקו המיוחד בתורה. לכל אחד האות המיוחדת שלו, והמצווה היותר מתאימה לו שאותה הוא מקיים באופן המיוחד לטבעו, ורק כשהתורה מתיישמת על ידי כולנו, היא מתקיימת... (איזה מקום יש לכל אחד! איזו גישה מרגשת שכולנו זקוקים לכולנו, שאי אפשר לוותר על אף אחד אף פעם ...)

ג. המורה בדמות מלאך.. "שני כרובים- בדמות מלאכים להורות שאם הרב דומה למלאך ה' ישמעו תורה מפיהו..." (הכלי יקר)

הדברים מזכירים את דברי רבא המופרסמים במסכת יומא: "וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו" למה יש צורך לצפות בזהב טהור מבית ומחוץ? :" מכאן לתמיד חכם שאין תוכו כברו, שאינו תלמיד חכם". כל התורה כולה על רגל אחת... מחנך צריך להיות ישר עם עצמו. במקום אליו הוא מחנך את לתלמידיו.. בלי "פוזות" חלילה, מותר להתלבט עם תלמיד, לשבת עימון במעגל בגובה הלב, ולשתף בדילמות באתגרים, בשאלות עמוקות... איפה שאתה נמצא משם באופן אמיתי וכן תתחנך עם תלמידך...

ואולי נזכיר חידוש שאמרנו בשם הרב פרום זצ"ל (שהיה ר"מ בישיבת מרכז הרב).

הגמרא בברכות מספרת על השינוי שהתחולל בבית המדרש כשהעבירו את רבן גמליאל מכהונתו:" אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: " כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. באותו היום נתוספו לבית המדרש כמ ספסלים לבית המדרש, יש אמרו ארבע מאות ספסלים ויש מי שחלק ואמר- שבע מאות.

(לא נעסוק בשאלת עומק המחלוקת בין רבן גמליאל וחכמים. איך ידעו מי תוכו כברו? מה קרה לתלמידים שאין תוכם כברם כנשכנסו לבית המדרש וחונכו באהבה לתורה וחסד?) נביא רק את הארתו הנפלאה והמחנכת של הרב מרדכי פרום. הוא שאל, מה משמעות המחלוקת של מספר הספסלים שנוספו לבית המדרש? אפשר היה לספור...

הוא הסביר, שבעצם היו בבית המדרש שלוש מאות ספסלים של תלמידים ש"תוכם כברם". נתוספו עוד ארבע מאות. המחלוקת היא האם קרה שינוי, לימוד גדול גם לשלוש מאות שהיו קודם בבית המדרש, מעצם ההטרוגניות שנוצרה... יש מי שאמר שהם נכנסו לבית המדרש והיו בכתות נפרדות בית מדרש חדש שהכינו לאותם ארבע מאות... ויש מי שאמר שהכניסו אותם לאותם כתות... וזה חיזק, לימד והעצים את התלמידים הותיקים.. בית המדרש גדל!!! לא רק בארבע מאות שניתוספו, אלא כולם גדלו... "וכולם מקבלים עליהם ...זה מזה". התורה שייכת לכולם, וכולנו זקוקים לכולנו... (אור החיים שלמדנו...)

צוות יקר וקדוש.

נשתדל כולנו לחזק את שני הוקטורים הנמצאים בפרשיות המשכן. זה של ערך  ההתנדבות האינסופית, של הלב התורם ועושה הכל למען הזולת, החסר ולחברה כולה. ובו זמנית, נעצים ונשמח בערך המחויבות!!! במקום שלא הכל ע"פ מה ש"בא לנו"...

לדברי האור החיים הקדוש שהבאנו, יש משמעות רבה, לא רק במחויבות שלנו לכל תלמיד!! לכל קהילה המבקשת ללמוד תורה בחמ"ד... אלא ההבנה העמוקה שאנו זקוקים לכולנו... כולם שייכים לתורה (הרמב"ן)

המחויבות של להיות מי ש"תוכו כברו" מרחפת על כולנו, ומעמידה רף פשוט לכאורה... שראשו מגיע השמימה.

וכמי שמחונכים בדרכו של הלל "לכל אדם ישנה", תפיסת עולם זו מסייעת גם למי שתלמיד "רגיל" של בית המדרש, נוספו ארבע מאות ספסלים אבל התחדשו שבע מאות... "וכולם מקבלים.."

שבת שלום לכולנו

אברהם

לרפואת נועה רחל בת מרתה, הודיה בת לאה והחיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור, יהודה יצחק בן איריס.

 

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il