משולחן ראש המנהל

 

קצר לשבת | פרשת משפטים

 

   

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

שלומות לכולנו !

"

ערב שבת קודש לפרשת "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שבת מברכים - שנתברך בה כולנו, שבת שקלים, ערב ראש חודש אדר שמרבים בו בשמחה - ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה, קצר ככל שניתן.

אחרי מעמד הר סיני ותיאור הרגעים הגדולים ההרואיים, יורדים לפרטי פרטים של "ואלה המשפטים... כי תקנה עבד עברי". התורה הקדושה שלנו נוגעת בגודל, בחוויה החד פעמית שיש צורך לחזור אליה ולהיות בה יום יום, ובו זמנית- " אלוקים נמצא בפרטים הקטנים". "במקום גדלותו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו" (מגילה לא). וזה נפלא.
בתוך רשימת ה"פרטים" הארציים, המאפשרים לנו להשתדל לכוון את חיי היום יום לאורה של תורה, מופיע הציווי המוכר: "מדבר שקר תרחק". ננסה מעט להעמיק בו, ולנסות להתקרב לדרישה של התורה מאתנו.

על פי הקשרו, מדבר הציווי אל הדיינים והשופטים. הפסוק הקודם לו מנחה את השופט 'לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ', והפסוק הבא אחריו עוסק באזהרה הנוגעת לשוחד - "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים'.
ואמנם אנו מוצאים בפרשת קדושים סגנון אחר של ציווי העוסק בשקר:"ולא תשקרו איש בעמיתו". ( ויקרא י"ט).
מה ההבדל בין שני סוגי הציווי? (נחמה הרחיבה על כך יפה) בפרשתנו הציווי הוא על בית הדין. שם, "אין מצב" לשקר בשום אופן. ולכן "מדבר שקר תרחק". בחיי היום יום, פעמים שמותר לשנות מפני דרכי שלום, לכן הציווי הוא "רק" "לא תשקרו איש בעמיתו" ואין איסור הרחקה.
בחז"ל יש דוגמאות רבות על החובה של בית הדין - לא רק לא לשקר, אלא להתרחק מכל מה שעלול להביא לחוסר אמת. לדוגמא אומרת הגמרא (שבועות לא) : "מנין לשניים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש אצטלית בת מאה מנה , שאומרים לו: " לבוש כמותו או הלבישהו כמותך" ת"ל: " מדבר שקר תרחק" אומר רש"י: " שלא תגרום לנו לישא פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ויאמר: " איך יאמינו לי בית דין על אדם חשוב כזה". זה מעבר לציווי של "לא לשקר". התורה חוששת בסכנה של השפעה פסיכולוגית על ידי המראה וההופעה של העדים. וזו דוגמא של "תרחק"!

למרות ההבחנה שבפרשה שלנו הציווי הוא על בית הדין, פירשו חכמים לאורך הדורות כי הציווי להתרחק מן השקר נוגע לכל אדם ובכל מצב.

וכך, בעל ה'צידה לדרך' ( בפירושו על רש"י) שאל על לשון הציווי המיוחד של "מדבר שקר תרחק" ולא כתוב למשל : "לא תשקרו" וכדו':
"קשה לי, למה שינה הכתוב לומר האזהרה בלשון זה, מה שלא עשה כן בשום מקום? ונראה לי, משום שאין לך עבירה יותר תדירה ומצויה כמו דבר שקר, כדאיתא בבראשית רבה ע' ח': בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתות כתות, חסד אומר: "יברא!" ואמת אומר: "אל יברא, שכולו שקרים!" לפיכך צריך הכתוב לכתוב בלשון זו... כן נראה לי."

כ"כ פשוט, וכ"כ אמיץ... זוהי עבירה 'תדירה ומצויה' ולכן התורה לא מסתפקת בלשון האיסור שאין לשקר, אלא מדגישה התורה את ציוויה בלשון 'תרחק' – ההתמודדות מחייבת עשיה והתרחקות אקטיביות, לאור המצב האנושי הרווי בדיבורים שאינם דיבורי אמת. וכך גם הספורנו : " מכל דבר שיוכל לסובב שקר".

למרות שאיסור שקר הוא במישור של בין אדם לחברו, חז"ל ( סוטה מב) חיברו זאת למישור של בין אדם למקום: "א"ר ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע...כת שקרים, דכתיב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" יש קשר הדוק בין שני המישורים. הציר ה"אנכי" של בין אדם למקום והציר ה"אופקי" של בין אדם לחברו, נפגשים. הם באותה מערכת צירים. ר' ירמיה מבין שרק כשאדם הוא איש המעלה בינו לבין לעצמו ("כת ליצים") וביחסו לזולתו "כת שקרנים וכת מספרי לשון הרע", או אז הוא יכול לקבל פני שכינה! ואולי נכון להעמיק במשוואה הזו. ככל שאדם הוא ישר יותר, איש אמת ולא שקר, לא חנפן ולא מדבר חלילה, לשון הרע- כך הוא יותר קרוב לשכינה. שם נמצא הקב"ה.

מר' בונים מפשיסחא נחדד שני "לימודים"

א. "מדבר שקר תרחק"... שלא מצינו בכל התורה כולה שנעשה הרחקה, רק חכמים הזהירו לעשות הרחקה. אבל בשקר, צוותה התורה בעצמה לעשות הרחקה. מזה נשמע, שדבר שקר הוא עבירה גדולה." את הסייגים ודיני ההרחקה מאיסור מלמדים אותנו בדרך כלל, חז"ל. שונה הוא הציווי על השקר. שהתורה!! מצווה על ההרחקה.


ב. למה המילה "בדבר" בתחילת הציווי? התורה יכלה לצוות:" משקר תרחק"? "... בזה בנה אב להורות לנו את מהות השקר, ועד כמה חייבים אנחנו להתרחק ממנו. כי השקר, בנוי תמיד על נקודה זעירה השייכת לאמת. משום שאחרת, הוא לא יתקבל על הדעת... מי שרוצה לומר כזב, אומר תחילה אמת כדי שיאמינו לשקר שלו...נמצא, שבכדי להנצל משקר, זקוקים להבנה מיוחדת וסיעתא דשמיא. משום שאם עבירות אחרות הם גלויות לעין, הרי שונה השקר, שהוא מלובש בדרך כלל באמת. ולפיכך אמרה תורה, "תרחק"... התרחקות יתירה משקר וכל הסובב אותו, ואפילו זה שבמסוה של אמת. וכעת נבין מה שאמרה תורה מדבר שקר תרחק. היינו, לא רק מהשקר עצמו, אלא אפילו מדבר שקר. כלומר, מאותו המעוטף באצטלא של אמת...אלא שהשקר יהיה לגביו מנוגד למהותו הוא. "

שני דגשים מלמד ר' בונים. אחד - שכל שקר יש בו קורטוב של אמת, ודווקא משום כך זה מסוכן מאוד. והשני - זו עבירה שאינה נראית לעין, ולכאורה האדם עוטף את הדברים בחלק שיש בו אמת! ואז עלול האדם לחשוב שהוא דובר אמת. עיקר הקושי הוא במישור שבין אדם לעצמו. בכדי להגיע לכך "שהשקר יהיה לגביו מנוגד למהותו" - "וצריך סייעתא דשמיא" זה כנראה לא פשוט...

הרבי מקוצק היה ידוע בשאיפתו המוחלטת לאמת הצרופה וסיפורים רבים עליו ותלמידיו מעידים על כך. וכך מסופר:

בא אחד והתאונן בפני הרבי כי בניו אינם רוצים לעסוק בתורה.
השיבו הרבי:
אם באמת אתה רוצה שיעסקו בתורה, עסוק בה בעצמך, והם יחקו אותך. אחרת לא יעסקו בתורה ורק יבואו לרבי שלהם וישאלו מה לעשות שגם בניהם ילמדו תורה...
שהרי נאמר: "הישמר לך... פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... והודעתם לבניך ולבני בניך". אל תשכח אתה בעצמך את התורה שאם כך – גם בניך ישכחה, ורק יודיעו לבניהם. וגם בניהם ישכחוה ויודיעו לבניהם, וכך עד סוף הדורות.
נמצא שהכל יודיעו ואיש לא ידע...
או למשל: "למען האמת עליך להקריב את הכל – את עצמך, את ביתך, אפילו את חלקך בעולם הבא,"

"יכול יהודי להישמר מכל העבירות ואפילו להיות טוב ואדוק, אבל אם אין בו אמת – כל עבודתו הדתית אינה אלא משחק."
"לה' לא קוראים בחוזקה, אלא בחשאי, מתוך הלב ומפנימיותו. אין אדם בחוץ צריך לדעת מה קורא הלב פנימה."

הרבי מקוצק שרף את כתביו, ובשנות חייו האחרונות אף הסתגר מפני חסידיו. 

צוות יקר וקדוש.

זו עבודה גדולה, כנראה, להיות במקום המזוקק של להיות רחוק מכל דבר שקר. דווקא משום שיש מעטפת של אמת, ואדם עלול "לשכנע" את עצמו שזה לא שקר. זו עבודה גדולה להיות ישר בינך לבין עצמך, כשרק אתה בתוך תוכך יודע את האמת, שהרי אין כאן דבר שגלוי לעיני כול. זו עבודה גדולה לחיות באופן שלם ומלא את עולמך הערכי והרוחני ולא באופן חיצוני. לא חשוב מה אומרים וחושבים עליך, אלא בחשאי, מתוך הלב פנימה, שם נקודת האמת הפנימית שלך. זו דרישה כמעט לא אנושית, לשרוף את יצירותיך וכתביך, מפני שאולי יש בהם שמץ של גאווה ורצון להביא משהו שיש בו מ"האגו" שלך, שהוא לא "נטו" טהור ונקי לשם שמים. זו עבודה כמעט בלתי אפשרית להסתגר מאנשים שסביבך, מכיוון שקשה להיות חף ממחשבות " חיצוניות". אבל הדרישות לאמת מוחלטת ודמותו הבלתי מתפשרת של הרבי מקוצק מחייבות לפחות התבוננות והשתדלות להתפלל להיות שם...

זו עבודה גדולה להשתדל לחיות עם אמת פנימית שאין בה שמץ של זיוף, בלי חנופה, ללא לשון הרע, עם דרישות עצמיות גדולות בכל הקשור לאדם בינו לבין עצמו ובינו לבין זולתו- ושם נמצאת השכינה...

נתפלל ונשתדל ככול שנוכל, ויהי ה' עמנו...

שבת שלום ומבורך לכולנו.

אברהם

לרפואת נועה רחל בת מרתה, הודיה בת לאה והחיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור, יהודה יצחק בן איריס.

 

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il