משולחן ראש המנהל

 

קצר לשבת | פרשת בא

 

   

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

שלומות לכולנו !

 

ערב שבת קודש פרשת בא, אחרי שבוע מורכב וקשה של פינוי עמונה, ננסה עוד משהו מתוק לכבוד שבת, קצר ככל שניתן.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

סמוך ליציאתם ממצרים, בני ישראל הצטוו על המצווה הראשונה - מצוות קידוש החודש (וכך רש"י הראשון על התורה - שאל:  היה צריך להתחיל את התורה מ"החודש הזה לכם" שזו המצווה הראשונה, ולמה התורה התחילה בבראשית). ציווי זה עורר מספר שאלות בקרב הפרשנים (הנתיבות שלום, למשל).

א. יש מצוות רבות מתוך תרי"ג שנראות משמעותיות וחשובות יותר ממצוות קידוש החודש, ואם כן - מדוע נבחרה דווקא מצווה זו להיות המצווה הראשונה? ב. מדוע בני ישראל הצטוו על כך עוד בהיותם בארץ מצרים, זו מצווה שקיומה הוא רק בארץ ישראל?! ג. למה דווקא במצווה זו מודגש " לכם" (מופיע פעמיים בפסוק!) ד. למה מודגש דווקא במצווה זו: "בארץ מצרים"? ה. חז"ל הפליגו בגודל ענין קידוש לבנה "כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה" לא מצאנו ביטוי כזה בשאר המצוות?!

ננסה להציע מס' תשובות, על חלק מהשאלות (מתוך רצון לקצר) שנוכל לקחת אותן, לחינוך עצמנו ותלמידינו היום...

המדרש (ילקוט שמועני) הביא את משל האורלוגין שייתן מענה לחלק מהשאלות:

"אמר רבי יהושע בן לוי: משל למלך, שהיה לו אורלוגין והיה מביט בו וידע, איזה שעה ביום. כיוון שעמד בנו על פרקו, מסר לו אורלוגין שלו. כך אמר הקב"ה: עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורים בידכם- אם אמרתם הן - הן. אם אמרתם לאו - לאו. מכל מקום יהא החודש הזה לכם!" המדרש מבהיר לנו מה המיוחד במצווה זו שעם ישראל מקבל עם יציאתו ממצרים - הוא מקבל את האחריות! "מכאן ואילך הרי הן מסורים בידכם". המיוחד במצווה זו, שלעומת שבת שהיא קביעא וקיימא, נקבעה ע"י ריבונו של עולם מששת ימי בראשית, הרי שאת קביעת החודש קובעים בבית הדין הגדול. קיבלנו את המפתחות לידיים. "התבגרנו.." והקב"ה מעביר אלינו את האחריות. יש כאן מבט של שיתוף עם ישראל עם התורה. את התאריך של ראש השנה, קובעים אנחנו...

הספורנו למד שההבדל המרכזי בין העבד לבן חורין הוא השליטה בזמן. עם ישראל מצווה  דווקא לפני יציאת מצרים, במצוות קידוש החודש, כי זו ההכנה המנטאלית הטובה ביותר לעם עבדים לפני שיוצא לחרות. מתחילים לשלוט בזמן. וכך הוא מסביר גם את הדגש של המילה "לכם". אתם מתחילים לשלוט בזמן.

"החדש הזה לכם ראש חדשים". מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחילה מציאותכם הבחירית."

ה"שפת אמת" הדגיש את נקודת ההתחדשות שבמצווה זו. (ואולי לכן זו המצווה הראשונה שבה נצטווו בני ישראל) את התורה לא מקיימים כ"מצוות אנשים מלומדה" אתמול התפללתי, גם היום אני מתפלל, וגם אבא שלי התפלל..." זה בוודאי נכון, אלא שהקריאה של ה"שפת אמת" לחיות את המצוות מחדש תמיד.

לכל חודש וחודש יש אופי שונה ומיוחד, המעבר מחודש לחודש אמור להביא את האדם לידי שינוי והתחדשות:

"ובאמת אין בני עולם הזה יכולין לקבל התחדשות כדכתיב "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת, א', ט), אבל בני ישראל שהם בני עולם הבא יכולין לקבל התחדשות כדכתיב "החודש הזה לכם". ולכן תיקנו בברכת הלבנה "וללבנה אמר שתתחדש" כו' "לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה".

גם הרש"ר הירש, כתב נפלא על ההתחדשות הנלמדת ממצוות קידוש החודש. המצווה הראשונה מצווה אותנו, להמשיך ולחוות את רגעי השיא שלנו כל חודש מחדש: "החל ה' את עיצובו הפנימי של עמו בקביעת "אות", אשר יחזור על עצמו תקופות קצובות, ירכז אליו תמיד מחדש את מבט העם, יקרא לו תמיד ללידה חדשה מתוך ליל השיגיונות והשחיתות, ויבטיח רעננות נצחית עבור האמת והטוהר, עד אשר יחוסן ישראל לעד מפני הקיפאון המצרי, הקיפאון הרוחני המוסרי" העולם היומיומי עלול למשוך את האדם, חלילה, כלפי מטה. המצוות בכלל, והמצווה הראשונה המסמנת את הדרך לדרך קיום המצוות- "רעננות נצחית" "יום יום יהיו בעיניך כחדשים"...

ר' צדוק הכהן מלובלין  הסביר מדוע ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה:

וזהו שורש ישראל שמונין ללבנה (שהיא מתמעטת ומתמלאת) שהם בעל חסרון ומקויים השלמתן מהשם יתברך. אבל או"ה מונין לחמה שאין להם שום חסרון לפי שאין להם שום השלמה נדמה להם שאין חסרים כלום עד שאומרים "אעלה על במתי עב אדמה לעליון וגו'" לדמות לחמה וזה כל חשק או"ה שיהיה להם כל מאויים שלא יצטרכו לדבר אפי' להשם יתברך אבל חשק בנ"י הוא שיצטרכו להשם יתברך והוא יהיה המשלימם ואין חפצים כלל שלימות בלא השם יתברך."

ר' צדוק נותן לנו שיעור גדול בחינוך. (חינוך עצמנו ותלמידינו) אין אחד מושלם... אנחנו לא מונים לחמה... היהודי נמדד לא רק במקום שהוא נמצא בו, לאן הוא הגיע, אלא- לאן הוא שואף! מה הוא מצפה מעצמו/ מתלמידו. אנחנו איננו שלמים, המלאכים שלמים "המלאכים עומדים..." אין להם לאן לשאוף. היהודי מצווה כל חייו לשאוף כלפי מעלה, האדם נקרא "מהלך" . הוא בתנועה. לא מודדים תלמיד כשהוא מבקש להיכנס ללמוד במוסד חינוכי רק במקום שלו עכשיו... אלא אולי נכון להיות מסוגלים לראות אותו במקום הבא שאליו הוא יגיע אחרי שאיפות גדולות ועבודה משותפת עם הצוות החינוכי. "לאן אתה הולך" .  החיסרון הוא היתרון הגדול ביותר. הידיעה הפשוטה שאדם איננו שלם, אלא שואף לשלמות - זו התורה. ( ועל זה מושתתת מצוות התשובה. צמצום הפער בין הרצוי והמצוי.) לא חשוב כמה האדם גדול, אלא כמה הוא גדל!

ועוד תשובה אחת של ה'נתיבות שלום': "מצות קידוש החודש הזה לכם להיות מונין ללבנה היא מצווה ראשונה והיא משקפת את מציאותו של עם ישראל עלי אדמות... דוד המלך כל חייו היו רצופים יסורים ותלאות- ודוד מלך ישראל חי וקיים. וכך עם ישראל..." עם ישראל הוא עם הנצח. הלבנה גם כשהיא לא נראית, יש חושך בעולם, אבל היא עתידה להתחדש. אין סוף , כפשוטו... למרות כל המכשולים והקשיים בדרך - דוד מלך ישראל חי וקיים - ועם ישראל חי. זו המצווה הראשונה המבטאת ביטחון בעם ישראל ובהקב"ה שנצח ישראל לא ישקר.

מנהיגי חינוך יקרים מאוד,

תורות גדולות ומשמעותיות למדנו בתשובות שנתנו הפרשנים על הייחודיות של המצווה הראשונה - מצוות קידוש החודש.

הקב"ה מעביר אלינו את האחריות עם יציאת מצרים. אנחנו עוברים משלב הילדות, מנתינת היד של אבא כדי שלא ניפול, למקום היותר מבוגר, הולכים בעצמנו. לא "לקוחות" של ה' אלא "שותפים" לתורה הכתובה. חיבור של שמים וארץ. (לא נרחיב על ההכוונה להעברת האחריות של הלמידה ועיצוב הזהות האישית והדתית - לתלמיד).אנו שולטים בזמן, זו נקודה ארכימדית של היותנו בני חורין (שיעור גדול לחיים- עד כמה "הזמן שולט בנו..." ומה מצוי בבחירה מושכלת בידינו?)

ההתחדשות- זו הנקודה הבסיסית שמביאה לחיים שמחה, התלהבות ומסייעת לנו להיות מסוגלים להמשיך לחוות את הניסים של  יציאת מצרים באופן פנימי . מר' צדוק למדנו על הלבנה כמלמדת לשאוף. העובדה שהלבנה מתמעטת בכל חודש, היא זו המאפשרת לאדם לגדול ולצמוח. כך בתוכנו פנימה, וכך נכון להתבונן על כל אדם ועל כל תלמיד...

וה"נתיבות שלום" שמבקש להסביר את המשמעות של המצווה הראשונה - "עם ישראל חי" ויש לנו בטחון מלא בנצח ישראל.

נתפלל להיות שם.

שבת שלום לנו ולכל בית ישראל.

אברהם

לרפואת נועה רחל בת מרתה, הודיה בת לאה והחיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור, יהודה יצחק בן איריס.

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il