משולחן ראש המנהל

 

קצר לשבת | פרשת ויחי

 

   

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

שלומות לכולנו !

ערב שבת קודש לפרשת "ויחי יעקב" שבת שבה אנו קוראים על פטירת יעקב, והיא נקראת "ויחי" - "יעקב אבינו לא מת" אומרים חז"ל, ואנחנו, ממשיכי דרכו, "עם ישראל חי " עדות נאמנה לחיותו של יעקב אבינו.
ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה. קצר ככול שניתן.

בין הברכות שמברך יעקב את בניו, בין ברכת דן "דן ידין עמו..." לברכתו של גד "גד גדוד .." מופיע הפסוק "לישועתך קיויתי ה'".
חלקו הפרשנים, למי מופנה הפסוק. יש לראותו כסיום ברכתו של דן , או כפתיח לברכתו של גד (נחמה כתבה על כך בהרחבה). 
רש"י- רואה בכך תפילה העתידה להיאמר בפי שמשון: "ינקום נקמת עמו מפלישתים... ועל שמשון ניבא נבואה זו".
הרמב"ן – לא היה בכל שופטי ישראל מי שנפל ביד אויביו זולתי שמשון שהוא הנחש הזה...  הוא היה האחרון לשופטים, כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם, ובימיו מלכו המלכים. וכאשר ראה הנביא תשועת שמשון כי נפסקה, אמר: "לישועתך קויתי ה' " – לא לישועת נחש ושפיפון, כי בך אושע. לא בשופט, כי תשועתך תשועת עולמים."
הרמב"ן שרואה את סוף תקופת שמשון ועמו את סוף תקופת השופטים, ממבקש ומתפלל אז על ישועת ה'. המחשבה שהשופטים, גיבורים ככול שיהיו הם מושיעים את העם, לא עומדת במבחן המציאות. "לישועתך קיויתי ה'". 
הרשב"ם למד אחרת. לא על שמשון מתנבא יעקב, אלא על שבט דן! "אך על שבטו של דן  נתנבא שהיה מאסף לכל המחנות... ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה, ובין בימי יהושוע אחר כל הדגלים, והיה צריך להילחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב הנחשלים אחריהם בדרך ולהינקם מן האומות, כי גיבורים היו , לכך אמר יעקב... 
 "לישועתך קיויתי ה'": שיושיע אותך וישגבך על האומות." הרשב"ם מבין שהברכה היא לחיזוקו של שבט דן כמי שיש לו תפקיד גדול במלחמותיהם של ישראל. זו ברכה לא של "אין ברירה- ו"אנו ליה ועינינו ליה", אלא ברכה בגלל תפקידו המיוחד והאמיץ של דן, הזקוק במלחמתו האמיצה לישועת ה'.

ר' צדוק ( חלק ד ליקוטי אמרים) כתב בכיוון זה, של תפקידו המיוחד של שבט דן בהיבט  הרוחני. יש לשבט דן שנראה הירוד בשבטים, יש לו תפקיד גדול בדאגה לכל הנפלטים מעם ישראל: 
 "...וזהו קדושת שבט דן המאסף לכל המחנות ומחזיר כל האבדות והאובדים והנדחים למקורן ואף על פי שהוא הירוד שבשבטים והיה הענן פולטן (תנחומא תצא), כאלו הם חוץ למחנה ישראל ושאין להם אחיזה גם באור המקיף שהוא מקיף לכל הכנסת ישראל... זה שבט דן שהם התחילו בפסל מיכה... והבועט באמונה נראה כיוצא מכל הכנסת ישראל וכאלו אינו מזרע ישראל, אבל זהו רק למראית העין בעולם הזה, שהוא עלמא דשקרא שאין האמת ניכר, אבל השי"ת שומר אמת לעולם דלא ידח מהם נדח..." 
שבט דן מקבל על עצמו תפקיד גדול ועצום. "והעמידו תלמידים הרבה" ו "לכל אדם ישנה"!! לכל(!) אין נפלטים, וגם מי שנראה חוטא ומתחיל בפסל מיכה ובועט באמונה וכאילו אינו מזרע ישראל!!! זה רק למראית עין שהוא עלמא דשקרא...
אבל השי"ת שומר אמת לעולם שלא ידח מהם נדח". כולם!! אהובים, כולם!! ברורים וכולם מקבלים עליהם זה מזה.
יש שני סוגי הנהגה. מנהיגותו של נחשון , הפורץ, הראשון, עמוד האש לפני המחנה, "ממני תראו וכך תעשו". ויש מנהיגות מאספת. זו שהולכת בסוף המחנה ומאספת את מי שחלילה עלול ליפול. דוד המלך היה "רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו.." דוד המלך הולך אחרי הצאן , ולא מוותר על הכבשה האחת במסירות נפש. 
הרמח"ל כתב דרוש מיוחד על התקווה : "דרוש בעניין הקיווי" (אוצרות רמח"ל, עמ' רמו-רמז).
 " ...וכל המקוה תפילתו עולה בלי אמצעי, לא ע"י מלאך, אלא "לישועתך" דייקא, כמו שמדבר לנוכח, לא ע"י שליח. כי הוא קו הבוקע ונוקב ועולה עד ה' ממש.
הקיווי הוא סוד ההתפשטות, קו המשפט, מה שאין כן העיגול הוא דבר סתום מכל צד...
המקוה תמיד בשמחה, בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה, וחושב שאין לו תרופה. אבל מקוה אינו מצטער כי הוא מקוה תמיד, ואפילו אם יתמהמה מחכה, נמצא התקוה מחיה אותו. ומי שאינו מקוה הוא מיד מת...ומי שהוא מקוה נאמר בו: 'גם כי אשב בחושך ה' אור לי', ה' דייקא, 'לישועתך קיויתי ה''. 
הקו של התקוה לה' מתחיל כאן ומגיע לאינסוף. האדם המקווה לה', פונה לה' בלשון נוכח ועצם התקווה הגדולה מחברת אותו אל ה'. בניגוד לעגול, הסגור, המצומצם, מי שמיואש ולא רואה תקווה בחייו. איש שכזה הוא עצוב, ללא שמחה וללא אופק. 
הפסוק הזה נאמר בסוף הברכה לשבט דן, עליו חז"ל אומרים: "אין לך ירוד משבט דן שהיה מן השפחות". דווקא אצלו, נמצאת התקוה- "גם כי אשב בחושך ה' אור לי". לא משנה באיזו מציאות יהיה אדם, נמוכה ככל שתהיה, מסוגלת התקווה להרימו ולקשור אותו בקו "הבוקע ונוקב ועולה עד ה' ממש". 

ה"נתיבות שלום" למד את הפסוק "לישועתך קיותי ה'" באופן שונה. זו לא בקשה שלנו  המצפים ומקווים לישועת ה', אלא אנחנו מתפללים על הקב"ה, כביכול, ודואגים לישועתו שלו. אנחנו מתפללים לישועות ה', שאתה תיוושע: " שכאשר יהודי נצרך לישועה ואף מתפלל על זה רבות ולא נענה, יש עצה עבורו, שיסלק מעצמו את כל הנוגע אליו ויבקש רק עבור צער השכינה שכביכול עמו אנכי בצרה ובכל צרותם לו צר". אנחנו איננו מתפללים עבור עצמנו, אלא עבור הקב"ה, כביכול " לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד". "עבור ישועת ה'.. וזהו שאמר יעקב לישועתך קיויתי ה', והיינו לישועה שלך..."
צוות יקר וקדוש.
עברנו עם הפסוק המיוחד " לישועתך קיותי ה'" דרך מרתקת. מהפרט אל הכלל. מרש"י שלקח זאת למקרה הפרטי של שמשון (וכה נפלא לחשוב- שיעקב רואה רחוק ודואג לבניו ובני בניו ומתפלל לישועת ה' במקום של נפילה, חלילה), המשיך זאת הרמב"ן שברכת יעקב היא לא על שמשון השופט, אלא על סיום תקופת השופטים, ויש על מה להתפלל...
והרשב"ם שהלך בכיוון הפוך. התפילה לישועה היא לא על רגע המשבר, אלא על חיזוק הלוחמים של סיירת המאספים הלוחמים. ועליהם מבקש יעקב ישועה.
ר' צדוק הנפלא, נותן לנו שיעור גדול בחינוך! אין בעם ישראל מישהו שלא שייך. וגם מי שנראה לך עובד עבודה זרה, זה שקר... הקב"ה לא מוותר על אף אחד! אסור שידח ממנו נדח! אפס נשירה! מאה אחוזים של התמדה.
מהרמח"ל למדנו על ערך התקווה. על המשמעות העמוקה של אמונה וידיעה שהאדם לעולם מחובר לאינסוף. וגם כשהוא משבט דן, מרגיש חלילה רחוק ומנוכר, בחושך- "ה' אור לי". התקווה היא זו שמושכת מהאינסוף כוחות ואור גדול.
הנתיבות שלום מזכיר לנו שוב, על ההדדיות של הדוד והרעיה. של הדאגה ההדדית בינינו לבין הקב"ה. הוא עוזר, דואג חומל ובנה עולם ברב חסדו, ואנחנו מתפללים עליו, כביכול, "לישועתך קיויתי ה'".
שבת שלום לכולנו,
אברהם

 

 

לרפואת נועה רחל בת מרתה, הודיה בת לאה והחיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור, יהודה יצחק בן איריס.

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il