משולחן ראש המנהל

 

קצר לשבת | פרשת מקץ

 

   

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

שלומות לכולנו !

ערב שבת קדש פרשת מקץ, ממשיכים בהתרגשות להוסיף אור כבית הלל, ראש חודש שמביא עמו התחדשות וגשמי ברכה. ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה. נעמיק מעט ב"נר איש וביתו". 

מצוות הדלקת נרות חנוכה מוגדרת בגמרא כ"מצוות נר איש וביתו". המילה "בית" בהגדרה זו מכילה משמעות כפולה: הן הבית במשמעות הסמלית  (מבנה משפחתי המורכב מהורים וילדים, ומעיקר הדין אב המשפחה יכול להוציא את כולם ידי חובה במעשה ההדלקה שלו), והן הבית במשמעות הפיזית של ארבעה קירות וקורת גג .

ההלכה מגדירה את מקום ההדלקה כ"פתח הבית הפונה לרשות הרבים", כלומר מצד אחד הנרות חייבים להיות דולקים באופן שיהיה ברור שהם שייכים לבית  ולא שייכים לשכנים, אך מצד שני החנוכייה חייבת מעיקר הדין לפנות אל רשות הרבים ובכך לקיים את פרסום הנס לעולם. וכך ההגדרה בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תרע"א, ה) "נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר. ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים. ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות מניחו על שלחנו ודיו:"

המשמעות של ההלכה מובילה לחשיבה היכן הנקודה הארכימדית של מקור האור ומה תפקידו.

נר חנוכה מקורו ובסיסו בבית, במשפחה, ובעולם הפנימי האישי של כל אחד. האור הנובע מחיים של קדושה, טוהר מידות ואהבה גדולה, אינו נשאר בבית פנימה. "מניחו על פתחו לרשות הרבים". בעם ישראל אנחנו חושבים על הכלל, על פרסום הנס בפרהסיא, והטוב שעליו המשפחה עמלה הוא אינו "טוב השמור לבעליו" אלא לטובת האומה כולה. 

ה"שפת אמת" על חנוכה (בתוך פרשת מקץ- שנת תרמ"ג) העמיק במשמעות של היחס בין העולם הפנימי לעולם החיצוני. "וכעניין זה שמעתי מפי מורי וזקני ז"ל על מה שכתבו חז"ל בחלוני בית המקדש רחבים מבפנים כו'. להודיע שמשם אורה יוצאת לכל העולם. ולכן איתא [=נאמר] כי היונים שעשו פרצות בבית המקדש ואמרו שהם גם כן יכולין לכנוס ועל ידי זה בא החושך. וביטלו גם מבני ישראל ההארה. ולכן נקם הקב"ה את נקמתנו כאשר שמעתי מפי מורי וזקני ז"ל שעל ידי שהם רצו לעשות מרשות היחיד רשות הרבים לכן אדרבא נהפך."

החלונות  בבית המקדש היו בנויים כמו קונוס - צר בפנים ורחב בחוץ. דרשת חז"ל נלמדה על הפסוק מספר מלכים פרק ו' פסוק ד' בו מתוארים החלונות באופן הבא: "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים". הפרדוקס של חלון שהוא שקוף אבל אטום, הביא את חז"ל לדרוש כך: "אמר ר' חנינא: חלונות היו בבית המקדש ומהן הייתה אורה יוצאת לעולם. ומה טעם? "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים" – שקופות היו ואטומות היו. מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם. אמר ר' לוי: בנוהג שבעולם אדם בונה לו טרקלין ועושה לו חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים, כדי להכניס אורה לתוכו, אבל חלונות בית המקדש לא היו כן, אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם."  בית המקדש הוא מקור האור לעולם! ולכן החלונות היו צרים מבפנים ומקרינים החוצה, לעולם הרחב, את האור. ה"שפת אמת" (בשם חידושי הרי"ם) הסביר שמה שנאמר שהיוונים פרצו פרצות בבית המקדש הוא שהם ניסו להפוך את צורת הקונוס של החלונות ולטעון שמקור האור נמצא לא רק במקדש שממנו מואר העולם אלא גם בעולם בחוץ. התוצאה של מעשה זה הייתה החשכת העולם שכן מקור האור באמת מצוי רק בעולם הקודש. מכאן ציוו אותנו חז"ל להדליק חנוכייה בפתח הבית כלפי חוץ ובכך להזכיר שהנביעה של האור תמיד מתחילה מתוך הבית פנימה כלפי חוץ ולא הפוך.

מה שנפלא בדברים של ה"שפת אמת" שפשוט לו, שהבית שמדליק נרות  עושה תיקון לאבדן הנרות של בית המקדש. האנלוגיה מרגשת. הבית שלנו, המשפחה, מרקם היחסים בין הורים לילדים, החינוך לתורה ומצוות, והאור של הבית, כל אלו הם מקדש...

הרב שג"ר (להאיר את הפתחים) הוסיף על היחס בין הפנים לחוץ גם את הכיוון ההפוך: "אולי זה מה שחנוכה בא ללמדנו. מחד גיסא, העלאה על נס של הנקודה הפנימית: פך השמן החתום חותמו של כוהן גדול, הברית, נקודת השייכות והביתיות.  מכאן הצורך לשמור על הביתיות- "נר איש וביתו", ולכן קניית נר שבת, שנועד לשלום בית, קודמת לקניית נר חנוכה, שהנו נראה בחוץ. ומאידך גיסא, הבית הופך להיות דל כשאינו בא במגע עם החוץ, ולכן מוציאים את הנר אל פתח הבית. זהו השורש להפריות הגדולות שהופרה העולם הדתי היהודי על ידי השפעות חיוניות, כגון ההשפעה של העולם הפילוסופי על הרמב"ם". במגע של עם ישראל עם העולם החיצוני, יש מקום לנתינה גדולה וגם לקבלה. יש מקום להפריה הדדית. זה אפשרי רק אחרי שפך השמן חתום בחותמו של כהן גדול.

אולי נכון להביא את משל המחוגה. ככל שזרוע אחת נטועה יותר בעולם הפנימי, בקודש, בברית, בפך השמן החתום בחותמו של כהן גדול, כך יכולה הזרוע השנייה להיפתח לרשות הרבים. הרב זצ"ל, בנאומו בפתיחת האוניברסיטה בירושלים העמיק בפסוק מהנביא: "שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבאו ובנותיך על צד תאמנה. אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך..." וכך הוא הסביר את המקום שיש לייחס לפתיחת  האוניברסיטה העברית בירושלים בהר הצופים. רוחב לב לצד פחד " ופחד ורחב לבבך".

"שני מהלכים ישנם לרוח ישראל. מהלך אחד פנימי כולו קודש, כולו משמש להעמקת רוחו, ולאור תורתו בקרבו פנימה... המהלך השני של הרוח באומה משמש לה לא רק להעמקת הקודש אשר לתורה בתוכה פנימה. כי אם גם שביל להוצאה והכנסה, להוציא מושגים וערכים של היהדות מתוך רשות היחיד שלנו אל רשות הרבים של העולם הכללי... ולהכניס גם מדעים כלליים מתוך האנושיות הרחבה, ולהתאים את הטוב והמעולה שלהם לאוצר חיינו בטהרתם ... וכאן הוא, אהובי. מקום הפחד...רק מאלה אשר ישבו לבטח במבצרים הפנימיים שלנו, באהלי התורה, בקדושת המצוה והחקה, וגם מאלה אשר אמנם קבלו וגם נתנו, הוציאו וגם הכניסו ערכים ומושגים על ידי השביל הרוחני הממצע בין ישראל לעמים, אבל היחס שלהם למהלך הזה לא היה רק בצורה של רוחב לב, כי אם גם הפחד נלוה אצלם אל רוחב הלב וחדות הרוח ... מאלה יצאו כל אלה כחות היצירה הנאמנים הפועלים בבניננו הגדול בכל לב ונפש, וכל הגוש הגדול של האומה הנאמן לדגלו.

צוות יקר וקדוש-

נחזק את ביתנו להיות מקדש מעט, עם הרבה אור. פנימה והחוצה. אור פנימי שמאיר את הזולת ואת הסביבה כולה.

נזכה כולנו להאיר ממקום טהור ואוהב לעם ישראל כולו.

חנוכה שמח ומאיר! חודש טוב, בשורות טובות ושבת שלום

אברהם  

 

לרפואת נועה רחל בת מרתה, הודיה בת לאה והחיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור, יהודה יצחק בן איריס.

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il