משולחן ראש המנהל

מנהיגי חינוך | מעגלי השיח של החמ"ד | פרשת תולדות

 

חדש!!!

לבקשת רבים - המאמר שלנו להאזנה בדרכים> להאזנה לחצו כאן

 

אחי ורעי מנהיגי חינוך יקרים מאוד

ברכות וה' עמכם!

לפני מספר שבועות, כתבנו אגרת מנהיגי חינוך, שהעלתה על נס את מרכזיותו וחשיבותו של תפקיד המנהל במערכת החינוך.

מספר אנשי חינוך שוחחו אתי על תפקידם המרכזי והמשמעותי של המורים במערכת החינוך. אחיי ורעיי, זה  נושא שאינו מוטל בספק! התלמיד פוגש את המורה. המורה הוא הדמות המחנכת המלמדת והמשפיעה ביותר על התלמידים.

בהרצאה ששמעתי מפרופ' לי שולמן, מרצה ידוע לחינוך בארה"ב, הוא סיפר על המצב של מערכת החינוך בשנות השמונים בארצות הברית. חוקרי החינוך זיהו בינוניות רבה בשדה החינוך ובהישגי התלמידים ונתנו שם למצב הקשה: "אומה בסכנה"! צוותים רבים ישבו לתכנן את השינוי המיוחל, וכסף רב הושקע בכך. אחרי חמש שנים קראו למצב אליו ייחלו: "אומה מוכנה". (נשים לב, שלא דיברו על מצב החינוך שהוא בסכנה, אלא- האומה בסכנה. מצב החינוך הוא מראה פני העתיד. בכלכלה, במשפט, ובעולם הרוח וההנהגה).

הנקודה המרכזית שאליה כוון בשינוי לתכנית "אומה מוכנה" היה – השקעה , טיפוח, העצמה, הכשרה מיטבית ועוד- למורים! הנקודה הארכימדית בחינוך, כשרוצים להוביל שינוי, המורה העומד מעבר לדלת הכיתה עם שלושים תלמידים- הוא מנוע הצמיחה ועמו ניתן להוביל שינוי לתכנית "אומה מוכנה".

מיהי הדמות שהכי משפיעה עליך בבחירת מסלול המשך?

לפני מספר חודשים, העביר איגוד ישיבות ההסדר סקר לתלמידי י"א וי"ב בניסיון ללמוד את דעותיהם והשקפת עולמם של התלמידים בנושאים הקשורים לחיבור בין בתי הספר ומסגרות ההמשך. בין היתר נוסחה השאלה: מיהי הדמות שהכי משפיעה עליך בבחירת מסלול ההמשך?

המחנך? המדריך בתנועה? מנהל בית הספר?התשובה מורה- ר"מ או מחנך בלטה במקום הגבוה ביותר (30%!)

יש מי שיאמר שאין בכך חידוש... ובכל אופן. תשובה נחרצת שכזו, נותנת "מקום של כבוד..." למחנך הכיתה. ובמילים אחרות - על כתפי המורה/ המחנך (כל מורה הוא מחנך. בעצם המפגש שלו עם התלמיד פנים אל פנים) האחריות הגדולה לחינוך התלמיד. בהווה, בהחלטות שיש להם משמעות עתידית ומי שהתלמיד לוקח עמו כל חייו בתרמיל הגב שלו- זה המורה/ המחנך.

נציין בנקודות בקצרה, איך רואה הרב סלוביצ'יק את אברהם אבינו המורה.

"אב" משמעו ביהדות גם "מורה", כשם ש"בכל מקום התלמידים קרויים בנים", האדם יכול להתקדם ולגדול אם מטפלים בו כמו בילד, אשר כישוריו, נטיותיו ואיכויותיו המוסריות מתפתחות בהדרגה ומתעדנות בתהליך של חינוך בהתקדמות איטית... ניתן לרכך כל לב, קשוח וחסר רגישות ככל שיהיה, ניתן לרפא כל נפש ותהיה מחלתה קשה ככל שתהיה.. ניתן לחדור מבעד לכל קליפה אנושית. האדם נולד עם היכולת לגדול ולהתפתח באמצעות החינוך...

רק מאמץ משותף מצד האדם ואלוקיו יכול לעצב אישיות אנושית חדשה... התהלך לפני, ושנינו נדוד ממקום למקום כדי ללמד בני אדם, לחנך אותם ולטעת בהם את זרעיהם של אמונה חדשה ושל אתוס חדש... זיכוך האדם קשור במעשה ההוראה. אברהם, ההלוך עם האלוקים, נעשה למורה בה"א הידיעה...

המורה מצוי תמיד בתנועה, נודד, מחפש, בודק, קולו של האלוקים דוחף אותו לנוע דרך קבע... בוער באהבה גדולה, תשוקה המשופעת בתקווה... המורה הוא מנהיג הבונה חברה, מאמין באמונה מלאה בפוטנציאל האנושי... המורה המחנך נדרש לעמול בלא הפסק... להפנות את המבט לעתיד ולהקריב ללא הרף למען חזון נפלא, אשר אולי לא יתגשם במהלך חייו של המורה...

יסוד של אמונה... המורה חייב להיות חדור ביטחון בכוחו של הלימוד להשפיע באופן מוסרי על התלמיד.

בקצרה: המנהיג הוא מדריך, מורה, מחנך, שעל גביו הוטלה השליחות להשלים את מפעלו של הקב"ה... לחשוף לפני האדם את יכולותיו הכבירות ולהנחות אותו לקראת ייעודו הנפלא".

קטע מרגש במיוחד. הגדרה "גבוהה" של תפקיד המורה. המורה הוא המשכו הישיר של אברהם אבינו. הוא שותף עם א-ל בחינוך הדור הבא. (מי היה יכול לצפות לשותף כזה.. סוף מחובר עם אינסוף למען השליחות העליונה שאליה נועדנו, איזו זכות, איזו עוצמה, איזו מחויבות לכלל ישראל!) הוא חדור שליחות, מאמין נצחי בכל תלמיד! וממשיך לעשות נפשות.. "את הנפש אשר עשו בחרן".

"כל מה שדיברה מורה-זלדה היה מושך לב וקצת לא צפוי"

נחתום בתאורה של נטע שפירא, המשתפת בשיעור אחד בספרות שלמדה לפני למעלה משלושים שנה אצל המורה שרה בבית הספר 'גולן' : "מה היה בו באותו שיעור, במפגש המשולש בין מורה, תלמידה ושיר, שהשפיע עלי כל כך? קשה לדעת. אולי מפני שהיא אהבה ספרות בעצמה .. מאז אני מחפשת בספרים את ההשתאות שנוצרת לאדם מהמפגש עם היופי.."

ובכמה שורות מיוחדות מספרו "סיפור על אהבה וחושך" בהם מתאר עמוס עוז את מורתו האהובה, המשוררת זלדה, שכונתה בפיו 'מורה זלדה':

אחרי שסיימתי את כיתה א', עברתי בבת אחת מרשותה הגועשת של מורה-איזבלה רועת החתולים אל בין כפות-ידיה הקרירות והחרישיות של מורה-זלדה-של-כיתה-ב' (גם היא תמיד במלעיל, אבל בלי שום חתולים. וכמו אור יקרות תכול-אפור אופף את כולה וקורן ומרתק אותי מיד אל מעגלותיו). מורה-זלדה דיברה כה בשקט, עד שאם רצינו לשמוע לא די היה שנשתתק אלא היה הכרח לרכון לפנים אל שולחנותינו. היינו יושבים אפוא רכונים לפנים בלי הרף, מן הבוקר עד הצהריים, כי חששנו לאבד מילה: כל מה שדיברה מורה-זלדה היה מושך לב וקצת לא צפוי. כאילו למדנו אצלה שפה חדשה, לא רחוקה מאוד מן העברית ואף-על-פי-כן שונה וצובטת-לב: להרים היא קראה לפעמים הררים. לכוכבים - כוכבי שמים. התהום היתה תהום רבה והעצים נקראו אילנות, אף כי לרוב היו נקראים אצלה כל אחד ואחד בשמו. אם ביטאת בכיתה רעיון שמצא חן בעיניה, היתה מורה-זלדה מצביעה עליך ואומרת חרש: תסתכלו נא כולכם, הנה יש כאן ילד שטוף-אור. (עמוס עוז, מתוך: סיפור על אהבה וחושך, כתר, ירושלים, 2002. עמ' 327.)

עמוס עוז מתאר את מורתו כמי שאור יקרות אופף אותה, וממנה עובר האור אל התלמידים, שהיא מביטה בהם והנה הם שטופי אור. איך אפשר להאיר את הכיתה, במשפט אחד, במבט אחד...

 

מנהיגי חינוך יקרים.

מבקש להעביר המייל לצוותי המורים, ולהודות לכולם כ"חדר מורים" ולכל אחד באופן אישי, על העבודה במסירות נפש ובשליחות גדולה לחנך את ילדי ישראל באהבה.בברכת חודש טוב ומלא אור לכולנו,

המשך הצלחה בעבודת הקודש!

אברהם

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il