משולחן ראש המנהל

 

קצר לשבת |

פרשת בחוקותי

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם!

ערב שבת קדש פרשת אמור, היום ה' באייר, יום העצמאות, היום בו הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה לפני 68 שנה. ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה, שיחבר בין הפרשה ליום העצמאות, לשם ננסה ללכת.

דברים פשוטים לכאורה, שנובע מהם פרץ של תודה גדולה לה' על הטוב והחסד שגמל עמנו, ובו זמנית - אחריות גדולה שאנו מקבלים על עצמנו.

בפרשה מופיעה אחת המצוות המרכזיות, הנוגעת לפרט ולכלל - מצות קידוש ה' וחילול ה'.
וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'.

נחלקו המפרשים האם הציווי הוא לכוהנים כהמשך לפסוקים שנאמרו קודם. (כך האבן עזרא) או הציווי הוא לכלל ישראל. כך הרמב"ם: " וכל בית ישראל מצווין על קידוש השם גדול הזה. שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל..".

נלך עם הרמב"ם שהציווי הוא לכולנו. השאלה המתבקשת כיצד אדם שיסוד מעפר וסופו לעפר יכול לקדש את הבורא האינסוף ברוך הוא?!  חשוב להדגיש שיש הבדל בין "קידוש ה'" ל"קידוש השם" (נחמה הרחיבה על כך יפה).

יש הבדל בין קדושת ה' אובייקטיבית, היא קדושת עצמו, לבין קדושת "שמו", היא פרסומו, היא הכרתם הסובייקטיבית של בריותיו את קדושתו. הציווי של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" משמעותו- המלכתו בתוכנו. ולכן הציווי הוא

"קידוש השם", איך מלכותו נראית ומתפרסמת בעולם.

מצבו של עם ישראל מעיד , כביכול, על מקום השכינה: "אתם עדי נאום ה'.. תני רשב"י: אם אתם עדי- אני הוא ראשון ואחריי לא יהיה, ואם אין אתם עדי- כביכול אין אני ה'". אנחנו עדיו של הקב"ה בעצם מציאותנו. כך גם אומר יהושע בתפילתו אחרי ההפסד במלחמת העי (יהושע ז', ט'): "וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל". כשעם ישראל מפסיד במלחמה ונמצא במצב נמוך ושפל - זו פגיעה בשם ה'. 
הרב ויצמן לימד ששלושה דברים שנקראו בשם ה': עם ישראל, כפי שראינו מיהושע; ארץ ישראל, כפי שנאמר (דניאל ט', י"ט): "כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ"; והתורה, כפי שנאמר (דברים ל"ב, ג'): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ", ומכאן למדו חכמים (ברכות כ"א ע"א) לברכת התורה, שנאמרת כשקוראים בשם ה' - בתורה.

לפי המשוואה הזו , של "אתם עדי נאום ה'" - המציאות של עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל- הם המצביעים ומעידים על שמו הגדול של הקב"ה אלוקי ישראל! אנחנו מבינים לעומק את הגדרתו של הרב עמיטל:  "השואה הייתה חילול השם הגדול ביותר שנגרם בהיסטוריה... אני מאמין שזכינו במדינה יהודית רק בגלל רצון ה' לקדש את שמו, לאחר חילול השם הנורא בשואה. תקומת המדינה וניצחונותיה במלחמות ישראל מול צבאות ערב שקמו עליה, היו תשובה של קידוש הם". 
הקמת מדינת ישראל יש בה קידוש השם. עם ישראל שזכה להקים מדינה, עם צבא הגנה לישראל מהטובים בעולם, עם טכנולוגיה מפותחת , כלכלה מתפתחת, ועוד.  ארץ ישראל- שנותנת את פירותיה בעין יפה וארץ ישראל מאירה לנו פנים, היא חכתה שאפרוחיה יחזרו אליה... ותורת ישראל - בכול ימי הגלות, לא זכה עם ישראל לריבוי לימוד תורה וחיים של תורה כמו בתקפה זו של שיבתנו לארצנו. כול אלה יחד- מצביעים ועדים נאמנים- שאל חי בקרבנו, ואין לך קידוש השם גדול יותר.

ואולי יש לחלק את המציאות של קידוש השם - ביננו לבין הקב"ה...

מספרים על החפץ חיים ז"ל ששאל את אחד המבקרים שבא אליו מרחוק: "מה שלומך?" ביידיש, כששואלים:

"מה שלומך?", משתמשים בביטוי: "מה אתה עושה?". בתשובה לשאלה זו של החפץ חיים, "מה אתה עושה?", ענה לו אותו יהודי: "ברוך השם, יש לי עסק ואני מתפרנס ממנו ואין לי בעיות פרנסה". שאל אותו שוב החפץ חיים:

"מה אתה עושה?", המשיך אותו יהודי לתאר מה שקורה במשפחתו. אמר לו החפץ חיים: "אתה מספר לי מה הקב"ה עושה, אני שאלתי: מה אתה עושה?, אני חוזר ומדגיש: מה אתה עושה?".

ה' הביא אותנו לארץ ישראל ודאג לנו למדינה - בהמשך לפסוקים ביחזקאל: "ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קודשי אשר חיללוהו בגויים.." והקב"ה "דואג" ששמו לא יחולל בגויים ואנו זוכים להקמת מדינת ישראל. אנחנו, עמו וצאנו, מחויבים כפרטים וכאומה לעשות הכול, שהמדינה לה זכינו, תהיה מושתתת על אדני הצדק היושר והמוסר. ההגדרה של הגמרא מדויקת, מה נדרש מאתנו:" שיהא שם שמים מתאהב על ידך... שיהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות... עליו כתוב אומר:" ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

הציווי הוא: "ונקדשתי". קידוש ה' הוא תוצאה שנעשית מאליה. לא צריך לעשות משהו מסוים. מי שחי נכון, ומחונך לטוב ולישר, הוא ממילא מקיים את הציווי של "ונקדשתי", ושם ה' מתקדש. אדם חי באופן שלם מוסרי ונכון, וזה מוקרן כלפי חוץ. אז איך "חיים נכון"? איך אנחנו כפרטים וכאומה מתנהגים, ומה מחזקים בכדי שמי שמתבונן בנו יאמר " ישראל אשר בך אתפאר"?

נכון לצטט את דוד בן גוריון , שכתב עם הקמת המדינה: "משאת נפשנו היא חברה חדשה מושתתת על חירות ושוויון, ללא תחרות וניצול, שאהבת-הבריות ועזרה הדדית הן הדבק הפנימי שלה." ייעוד זה של הקמת חברה חדשה, חברת מופת, וכן הייעוד של קיבוץ גלויות "לא הומצאו על-ידינו". שניהם "מורשת הנבואה העברית מימי קדם",

כנבואת ישעיהו שניבא על שניהם. על השיבה ההמונית לארץ (מג,ג): "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי. מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִֽמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶֽךָּ. אֹמַר לַצָּפוֹן: תֵּנִי, וּלְתֵימָן: אַל תִּכְלָאִי. הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָֽרֶץ";

ועל חברת מופת בארץ המתחדשת (מט,ו): "וּנְתַתּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָֽרֶץ."

צוות יקר וקדוש.

אשרינו שאנו זוכים לחיות במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, בדור שחי במדינה שיש בה ביטוי לקידוש השם הגדול. נזכה להתפלל ולהשתדל להמשיך לצקת תוכן של קודש, תורה, מוסר, צדק וישרות לחיינו כאומה, ולהיות אור לגויים בעצם חיינו כמשתדלים להיות שותפים להקמת חברת מופת במדינת ישראל. החזרה לציון, מחייבת אותנו לא רק כפרטים להיות שלמים יותר, אלא כאומה, וככנסת ישראל ששבה לארצה. וכך כתב הרב זצ"ל (מאמרי הראי"ה):

"אמנם, עבודה קשה היא ביחוד שמירת התורה הכללית והממלכתית, עבודה הרבה יותר קשה מהשמירה של התורה היחידית. כי התורה ומצוותיה באו לצרף את הבריות, ומלאכת הצירוף של הכלל כולו בתור חברה הזקוקה לעניינים מדיניים, הוא הרבה יותר מסובך בדרך עבודתו ממלאכת הצירוף של כל יחיד כשהוא לעצמו בתור איש פרטי... 

כי חובתנו היא לא רק להיות אנשי קודש בתור אנשים פרטיים, כי אם גם וביחוד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש"

על כל אלה... נאמר "ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה".

שבת שלום לכולנו ולכול בית ישראל

אברהם

 

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

הרב אביחי ניסן בן חיה

 

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il