משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת מצורע-שבת הגדול

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם! 

 

ערב שבת קדש פרשת מצורע, שבת הגדול, ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה, קצר ככל שניתן.

ננסה להעמיק מעט במשמעות לשון הרע שעליו אדם נענש בצרעת, והאם יש תיקון לקלקול החברתי הקשה הזה.

בתורה אנו נפגשים עם סוגי טומאות שונים שהאדם עשוי להיטמא בהם. כאשר אדם נטמא, הוא מורחק מן המחנה:

על הפסוק "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש", כתב רש"י: "שלש מחנות היו שם בשעת חנייתם... מחנה שכינה, חניית הלויים סביב היא מחנה לויה, ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל. הצרוע - נשלח חוץ לכולן. הזב - מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתיים, וטמא לנפש - מותר אף בשל לויה, ואינו משולח אלא משל שכינה..."

והשאלה המתבקשת היא, מדוע טומאת מת שטומאתו חמורה ביותר ולמרות זאת הוא מורחק רק ממחנה שכינה, ויכול לצאת ולבא במחנה לויה ובמחנה ישראל. הצרוע לעומתו, מורחק משלושת המחנות:"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".

הטומאה קשורה במהותה למיעוט הופעת חיים, לכן אדם שבא במגע עם מת מורחק ממחנה שכינה- המקום שמחיה את העולם כולו.

והמצורע? היכן אנו מוצאים בו "פחיתות חיים"? ומקום של מיתה "הקשה יותר ממת"? (שהרי הוא מורחק משלושת המחנות?!)

הגמרא בערכין מסבירה זאת מצוין:" מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו?.. הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב". האדם שמדבר לשון הרע, מבקש לקלקל את החברה בה הוא חי, הוא מבקש דרך סיפורי הלשון הרע להפריד בין אנשים, הוא הורס בדיבורו את המרקם החברתי, איש כזה מוציא את עצמו מהחברה! אך טבעי שהתורה תצווה ו"תאשר.." את מה שעשה לעצמו: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".

בצורה עמוקה יותר מסביר ה"שפת אמת". איך המנגנון הזה עובד? מה קורה (בנוסף להרס המרקם החברתי) לאדם שמוציאים עליו שם רע?

"במדרש: 'מצורע- מוציא רע'. כי בכל דבר יש תערובת טוב ורע. וכן באדם. ומכל מקום כמו שהוא בשורש-הטוב גובר על הרע. כי מידה טובה מרובה. אבל צריכין ליזהר שלא להוציא הרע מן הכלל. וכן כתיב נצור לשונך מרע כו' בקש שלום הוא הביטול אל הכלל וכן כתיב בטהרת מצורע שתי צפרים חיות. המים החיים. הכל לחזור להתדבק בשורש. וכשהוא בתוך הכלל יכול ליתקן".

ה"שפת אמת" כתב נפלא. "מוציא שם רע" צריך להיקרא במובן הפשוט. אדם שמוציא את הרע ושם אותו (ורק אותו) על השולחן!! "כי בכל דבר יש תערובת טוב ורע, וכן באדם.. בשורש הטוב גובר על הרע, כי מדה טובה מרובה". כל אדם בנוי מטוב ורע, אנחנו בני אדם שעולים ויורדים, ואחרי ההשתדלות הגדולה של כולנו, לעולם אדם מורכב מרגעים שונים, ממצבים שונים, במקומות גדולים שהוא נמצא בהם, ובזמנים מעט קשים יותר. העבודה הגדולה, היא ראיית המכלול, שהשורש הוא טוב! המגמה, הכוון, והנשמה הטהורה שנתן לנו ה'. " וכשהוא בתוך הכלל יכול ליתקן". כשיהודי בתוך כלל ישראל, כל יהודי- יכול ליתקן. כשאדם לא מוציא את הרע והוא נשאר במכלול הטוב, "מידה טובה עדיפה..." המוציא שם רע- עושה פעולה הפוכה, של הפרדת הרע מהטוב, והבלטתו! וזה הופך את האדם להיות מוציא שם רע.

מהמבט הזה, מדבר לשון הרע, מקלקל את החברה כולה, ו"הופך" דרך המילים, את האדם שעליו מוציאים שם רע, להיות רע... כאילו זה כל האדם!!! (ולא עסקנו, במה זה מקלקל וגורם רעה, לאיש ההולך רכיל!!!) 
אנחנו מכירים את שלטי החוצות בכבישים (בעקבות האנשים המסמסים בנהיגה):" מילים יכולות להרוג..." אדם שמדברים עליו לשון הרע, זה לא רק פוגע בו, אלא זה הורג אותו! פגיעה נפשית, בושה, הרגשת עלבון ועוד, זהו השיא של מיתה... ולכן המדבר לשון הרע, "בדד ישב"...

האם יש תיקון לחטא לשון הרע? הרי, לכאורה, האדם כבר "ירה חיצים" בזולתו?.. איך ניתן לסלוח לו?.. הגמרא בערכין הביאה על כך מחלוקת:

א"ר חמא בר חנינא: מאי תקנתיה של מספר לשון הרע? אם ת"ח הוא יעסוק בתורה... ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו...ר' אבא בר חנינא אמר: סיפר, אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר: "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". אלא מאי תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה.

רבי חמא בר חנינא מלמד שניתן לשנות מידות... ואדם שהלך רכיל, יכול לעשות תשובה בעולמו ולתעל את המידות הרעות - לטובות, ואת הרכילות.. לרכילות מסוג אחר... וכך הסביר הכלי יקר, את המדרש הידוע, על רבי ינאי: 
"מעשה ברוכל אחד שהיה הולך בעירות הסמוכות לציפורי ומכריז: "מי רוצה לקנות סם חיים? מי רוצה לקנות סם חיים?" עלה הרוכל לעיר עכו, ושמעה אותו בתו של רבי ינאי, הלכה וסיפרה זאת לאביה. קרא רבי ינאי לרוכל ואמר לו: "הראה לי את סם החיים שאתה מוכר", אמר לו הרוכל: "אתה והדומים לך לא זקוקים לזה". הפציר רבי ינאי ברוכל, והלה הוציא מתרמילו ספר תהילים, ופתח וקרא בו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אוהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב? נְצר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה!" (תהלים לד יג). אמר רבי ינאי: "כל ימי הייתי קורא פסוק זה, ולא הייתי יודע למה כוונתו, עד שבא רוכל זה והודיעני!" הלך רבי ינאי, האכילהו והשקהו, ונתן לו ששה סלעים. אמרו לו תלמידיו: "לא היית יודע פסוק זה?" אמר להם: "הן, אלא שבא זה ובררו בידי".

כתב ה"כלי יקר" שהרוכל בסיפור, היה פעם איש הולך רכיל. והמדרש מבקש לחדש, שיש תיקון בעולם. ואדם יכול, את אותם כוחות שיש לו להפנות לטוב ולתיקון עולם : "רוכל זה סבר שיש תקנה אפילו למי שכבר סיפר, וידע זה בניסיון בעצמו כי גם הוא היה רוכל הולך רכיל ורגיל על לשונו לשלח מדנים בין אחים, ואחר כך נתן אל לבו לשוב בתשובה וביקש דרכי הרפואה שהזכירו רז"ל לת"ח בת"ת, ולעם הארץ על ידי שבר רוח, וראה כי התרופות הללו הועילו לו על כן מלאו לבו לזכות הרבים ולהחזיר בתשובה כל אותן העיירות שידע בהם שיש שם בעלי הלשון עד אשר לא יבואו עליהם ימי הרעה בצרעת ויצטרכו להדר אחר צפרים עפות כטהרת המצורע בצפרים העושין מעשה פטיט". רוכל זה לימד , שניתן להיות רוכל, איש דברים שלא שותק... ובכול אופן מקיים "נצור לשונך מרע..." ( מספרים על ה"חפץ חיים" שהיה איש "דברן"... אבל לא לשון הרע, חלילה.)

אם כן, לפי הכלי יקר, ניתן להעביר את הנתק לתיקון, ואת הנגע לענג. אין מציאות של ייאוש בעולם כלל , וגם מי שעשה ופעל להרס האדם והחברה, יש לו מקום להחזיר את כוחותיו בגילויים הטוב והמלא.

המשוררת רחל כתבה את השיר "יום בשורה". היא מזכירה את המובא בהפטרה ( זו הרגילה של מצורע, כשלא חל בשבת הגדול) סיפורם של ארבעת האנשים המצורעים שהיו מחוץ לעיר בימי הרעב הגדול בשומרון. ורחל, לא מוכנה לקבל שבשורה יכולה לבא ממי שהוא מצורע, לא שלם, לא טהור:" אך אני לא אבה בשורת גאולה, אם מפי מצורע הוא יבא". אנחנו למדנו שיש אפשרות אחרת. גם המצורע הוא חלק מכלל ישראל, גם מי שיושב מחוץ לשלושת המחנות, הוא חלק מכלל ישראל. ופעמים שדווקא הוא מבשר הגאולה...

יוֹם בְּשׂוֹרָה

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר – – –
וַיֹאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ: – – –
הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא
(מלכים ב', ז', ג-ט)
בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.
כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר - כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.
הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל -
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

 

צוות יקר וקדוש.

תורה שלמה לימדה אותנו התורה בפרשת המצורע שלוקה בה מי שמוציא שם רע. תורה חברתית וחינוכית גדולה. תפקידו של המחנך הישראלי לגלות את הטוב ולהנכיח אותו, תפקיד האבא להוציא שם טוב מבנו... מי שמוציא את הרע מזולתו , מבליט ומנכיח אותו, הוא יוצר בפיו רע. ההולך רכיל ומדבר לשון הרע, במבט עמוק הוא גרוע יותר ממיתה, פגיעה בנפש קשה מפגיעה בגוף :"נוח לו לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" ההולך רכיל הורס את החברה וגורם לפירוד בין אנשים. ואולי הלימוד היותר גדול- שיש תשובה, ומי שהיה רוכל ומדבר לשון הרע, יכול להיות "רוכל חיובי.." איש הבא במגע עם אנשים ולא מסתגר, ויחד עם זאת "מוכר חיים..." ניתן לכוון כוחות לטוב ולישר. גם תלמיד שנפל, התקלקל ולא נמצא בדרך הנכונה, הוא חלק מהכלל, ואנחנו מבינים, ש "לכל!! אדם ישנה.." לעולם אפשר לכוונו לדרך העולה בית אל. ולסייע לנתב הכוחות הטמונים בו, למקום הנכון והישר.

שבת שלום ומבורך לנו ולכל בית ישראל

אברהם

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

הרב אביחי ניסן בן חיה

 

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il