משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת שמיני

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם! 

 

ערב שבת קדש פרשת שמיני, פרשת פרה, שבוע החמ"ד... ננסה להביא עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה.

בדרך כלל, רבים הדורשים את חטא נדב ואביהוא, ומה נכון לקחת לעצמנו מניסיון להבין מה היה חטאם.

אנחנו ננסה לעסוק מעט, ביום שאחרי... (בגלל הדרמה הגדולה במותם של שני בני אהרון, לא תמיד שמים לב, לפסוקים הבאים..)

וכך מופיע בפסוקים שאחרי:

" וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. "

שתי תובנות נבקש ללמוד מהדו-שיח וההתנהגות של משה, אהרון, אלעזר ואיתמר.

א. אחד ההסברים (מיני רבים...) של מות בני אהרון, זה הסברו של ה"שפת אמת": "בשם אמו"ז ז"ל ע"פ אשר לא צוה אותם. ללמוד כי עיקר כח כל מעשה האדם מצד ציווי ה'. כי כל שכל אדם בטל לכח זה. והנה נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים ועשו לשם שמים רק שהיה חסר הציווי. ויש ללמוד קל וחומר מדה טובה מרובה אם כן מי שעושה רצון הבורא אף שאינו יודע טעם הדבר לעשותו בכוונה רצויה. הרי זה הכח מצד פקודת ה'. כמאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו. כח ציווי זו חשוב מן הכל. " (שפת אמת, שמיני תרל"ו).

שינוי מצו ה'. כשאדם עושה (גם כשזה לשם שמים כמובן!!) מה שהוא רוצה, גם כשזה מהתלהבות פנימית להתקרב אל ה', זה חטא גדול. וזה חטאם של נדב ואביהוא. על הרקע הזה, היינו מצפים, שיהיו לנו כמה פרשיות של ציות מוחלט... אחרי "וידם אהרון" והסברו של ה"שפת אמת", אין בשום מקרה ובאף מצב, שיש מי שמרשה לעצמו להפעיל שיקול דעת אישית שהרי "צו ה'!" בלבד צריך להיות המניע לעשיה?! והנה, התורה הקדושה שלנו מספרת סמוך ונראה... לפרשת נדב ואביהוא את המקום האישי, עם תובנה אנושית שמקבל על עצמו אהרון, לכאורה, לרגע, בניגוד לציווי. (שהרי השעיר צריך להיאכל כשאר החטאות החיצוניות שדמן לא הובא אל הקדש!) ולכאורה, כיצד אהרון מסיק מסקנות מליבו? חייבים להיות נאמנים לכתוב ואין שיקול דעת אנושי?! (שני בניו מתו בשל כך?!)

ואולי אולי זה מה שהתורה מבקשת ללמדנו. האיזון הנכון. גם כשהתורה מלמדת בדרך הקשה על הצורך להקריב רק אש אשר ציווה ה'! והאדם מתבטל מול האינסוף ברוך הוא! בו זמנית, והפרשה הסמוכה מלמדת שהתורה מכוונת, לא לביטול עצמי, אלא להפעלת שיקול דעת אנושית. ויש מקום לחשיבה עצמית, ו "לא בשמים היא.." זה נפלא ממש.

ב. אחרי שאהרון משיב למשה ששעיר החטאת נשרף לא בגלל מעמדו כחטאת פנימית, אלא בגלל מעמדם ההלכתי של הכהנים כאוננים לאחר מות קרוביהם: בגלל שנאסר על הכהנים לאכול מבשר הקודש, ולא היה מנוס מלשרוף את שעיר החטאת. תשובתו של אהרן מניחה את דעתו של משה רבנו: " וישמע משה וייטב בעיניו"

המדרש (ויקרא רבה) מתמודד עם השאלה- וכי משה רבנו לא ידע שאונן אסור באכילת בשר הקודשים?

"ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה"... מיד "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר". וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה."

כאשר משה רבנו ראה שהשעיר נשרף הוא מיד כעס, ובגלל הכעס נתעלמה ממנו ההלכה שאונן אסור באכילת בשר קודשים. בהמשך המדרש מובאים דברי רב הונא, המונה שלושה מקומות בהם משה רבנו כעס ועקב כך נעלמה ממנו הלכה.

ע"מ להעמיק מעט במשמעות הכעס. נבקש להביא מדבריו של ר' חיים שמואלביץ' בספרו המיוחד "שיחות מוסר", מתוך המאמר "גנות הכעס".

ר' חיים מצטט את הגמרא בפסחים: "ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו...אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים - מורידין אותו..." מי שכועס מאבד את מעלותיו הרוחניות. את חכמתו, את נבואתו, ובמקרה שלנו, את יכולת פסיקת ההלכה.

לכאורה, למה הדברים קשורים זה לזה? לא יתכן איש חכם וכועס?.. איש היודע ובקי בכל פרטי השולחן ערוך, מאבד את יכולת הפסיקה בגלל שהוא כועס?

וכך לימד אותנו ר' חיים. ( זה יסוד עצום וגדול, בהבנה עמוקה , של מה זאת תורה!):

"וביאור הדברים הוא, דהנה ידוע שאין חכמת התורה כשאר חכמות, שהן אינן שייכות לאדם עצמו, ויכול האדם להיות מושחת שבמושחתים ויחד עם זאת להיות חכם גדול מאד בחכמות העולם, וכמו שמצינו בכמה מגדולי חכמי אומות העולם כידוע. ואילו תכמת התורה אינה כן, היא לא תשכון בגוף אשר אינו נקי ממידות רעות, ומשום שהיא שייכת לעצמותו של האדם. ובגמ' קידושין (לב ב) אמרו: "אמר רבא אין, תורה דיליה היא, דכתיב (תהלים א ב) ובתורתו יהגה יומם ולילה" ופרש"י: "כי אם בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה - בתחילה היא נקראת תורת השם ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו", ונראה שאין הרבותא בזה שהתורה יכולה להעשות תורה דיליה - "תורתו", אלא להיפך, התורה נשארת תורת ד', אלא שהאדם זוכה שהוא עצמו נהפך להיות תורה, ולכן היא קרויה "תורתו", ונמצא שאין התורה כשאר חכמות שהם השגות שהאדם משיג בשכלו, אלא התורה נעשית עצם מציאותו.

ומשום כן, לא זו בלבד שמי שמידותיו פגומות אין בכחו לקנות את חכמת התורה, אלא שגם החכמה שיש לו כבר מסתלקת ממנו כיון שבא לכלל כעס, ואף החכמה שהיתה בו זה עתה, ומשום שכלי הקיבול לחכמת התורה הוא גוף טהור ממידות רעות, וכשנולדה באדם מידה כזו הרי בשעה זו חכמתו מסתלקת ממנו, ואין זה בתורת עונש, אלא שכך היא טבעה של מידה רעה שמברחת את החכמה. "

צוות יקר וקדוש.

בשבת שכולם מדגישים ומעלים על נס את הציווי כנקודה הארכימדית של התורה (וזה בוודאי נכון) התורה מספרת בסמוך!! על מקומו של האדם, שיקול דעתו, חשיבתו . התורה סומכת עליו! לפסוק ולהביא מעצמו! המניע הפנימי של לכוון למה שהתורה מבקשת מאתנו, "מה ה' דורש מעמך" כשהבקשה הפנימית היא לשמוע בקול ה'- השילוב הזה , בין הציות המוחלט לבין מקומו האישי הפנימי של האדם- הכרחי. ונפלא שזה מה שעולה לכאורה מפשטי המקראות.

והלימוד הנפלא והמרגש של בעלי המוסר! אדם לא צריך רק לדעת תורה. התלמיד לא צריך רק ללמוד משניות גמרא ותורה לשמה. התורה, זה להיות בן תורה! איש שהוא תורה. מי שמנסה לחיות במידותיו את מה שהתורה מחנכת ומכוונת. (כמו הפסוק שאמר דוד המלך על תפילה. לא רק שאדם מתפלל אלא "ואני תפילה" אני זו תפילה, והתפילה היא חלק ממני)

במובן הזה, "דרך ארץ קדמה לתורה" פירושו- שללא דרך ארץ, אתה יכול לדעת הרבה תורה! אבל איש תורה, ובן תורה אתה לא יכול להיות! " חכמתו מסתלקת.. נבואתו מסתלקת.." וגם אם אתה משה רבנו!! " נתעלמה ממנו ההלכה.." מידותיו של אדם הם הכלי להיות "שהתורה נעשית עצם מציאותו".

 

נתפלל כולנו להשתדל להיות שם...

נתברך כולנו עם כל בית ישראל בשבת מברכים.

שבת שלום לנו ולכול בית ישראל

אברהם

 

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

הרב אביחי ניסן בן חיה

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il