משולחן ראש המנהל

מנהיגי חינוך | לך כנוס את כל היהודים | פרשת ויקרא

 

חדש!!!

לבקשת רבים - המאמר שלנו להאזנה בדרכים> להאזנה לחצו כאן

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם!

 

 "לך כנוס את כל היהודים"

בעל ה"נתיבות שלום" מציין, שיש, לכאורה , סתירה בין שתי מימרות מפורסמות על פורים. מחד-גיסא אומרים חז"ל שכל המועדים יהיו בטלים וימי הפורים לא בטלים לעולם, היינו, שפורים עולה על כל החגים והזמנים, כפי שאנו מכירים את הדברים המקובלים בשם הזוהר, שיום הכפורים הוא כ- פורים. ז"א שיום כיפור רק דומה לפורים. ומאידך גיסא אומרת הגמרא (מגילה י"ד): "מפני מה אין אומרים הלל בפורים? משום דאכתי עבדי אחשוורוש אנן". היינו - אין בפורים שלמות של חג ואין אומרים בו הלל!!! די ברור שאין במגילה גאולה שלמה. גאולת פורים איננה גאולת מצרים. במצרים עם ישראל נגאל והוא בדרך לארץ ישראל: "והוצאתי, והצלתי... והבאתי אתכם אל הארץ", ואילו בסיום המגילה עם ישראל עדיין נתון למצבי הרוח של מלכי פרס ומדי...

א"כ, מהו פורים? חג מיוחד שיום כיפור רק דומה לו, או חג שקשה לראות בו בשורת גאולה של ממש...?

נרחיב מעט את כיוון תשובתנו - עיצומו של חג פורים מתבטא דווקא במצב הקשה שעם ישראל מצוי בו: "ואכתי עבדי אחשוורוש אנן". גם במצב כזה של דכדוך, של גזרת המן שביקש "להשמיד להרוג ולאבד " ח"ו, את עם ישראל כולו - כשעם ישראל מתעורר ב" התערותא דלתתא", הקב"ה מגלה אהבתו לעם ישראל. ההתעוררות שנבעה מעם ישראל מגיעה לידי ביטוי בפסוק שמביאה הגמרא (שבת פ"ח): "קיימו וקיבלו"- "ויתייצבו בתחתית ההר", אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם". ז"א שהתורה ניתנה בכפייה. ואמנם, מיד: "אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא". האם יסוד הכפייה שהיה במעמד הר סיני מצביע, לכאורה, על פגם בתוקף המשפטי של התורה ובחובה לקיימה?! עונה הגמרא: " אמר רבא: אעפ"כ, הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, דכתיב: קיימו וקיבלו היהודים"- קיימו מה שקיבלו כבר". לצד החשיבות של נתינת התורה בכפייה במתן תורה, לדעתו של רבא "קיימו וקיבלו היהודים" מתפרש כאילו הם מתייחסים לא רק למצוות הפורים (מה שנראה כפשט), אלא לעצם התורה שניתנה בסיני.

היהודים המפוזרים בארצות פרס ומדי נתנו תוקף מחודש לברית סיני. כך גם לשאלת הגמרא: "מניין שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש?" אחרי תשובות של תנאים שונים שמביאים פסוקים שונים המופיעים במגילה, אמר שמואל: " קיימו וקיבלו – קיימו למעלה מה שקיבלו למטה". מגילת אסתר מתארת את הפעם הראשונה (אחרי ימי בית ראשון) שעם ישראל נעדר ניסים, והתנועה היא איננה "מלמעלה למטה"- "והוצאתי והצלתי..והבאתי". או כפי שמובא במסכת יומא: " חמישה דברים היו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הם: ...אש ושכינה ,ורוח הקודש ואורים ותומים". כאן בנקודה זו ובזמן זה, מצוי הקו המפריד באופן ההנהגה של הקב"ה אותנו.

המגילה פותחת תקופה חדשה בעם ישראל. שם ה' לא מופיע במגילה , כידוע, והגאולה מתחילה ע"י פעילות של מרדכי ואסתר. אסתר פועלת במסירות נפש: "כאשר אבדתי אבדתי" מרדכי מגלה ביטחון גדול בה' שלא יפר בריתו עמנו כשהוא אומר לאסתר, בידיעה ברורה שהקב"ה מצילנו בכל אופן: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר...". ואמנם - " קיימו למעלה מה שקיבלו למטה". במגילה יש נקודת מפנה במי "הפועל" את הגאולה, במי תלויה הגאולה, מי אקטיבי ומי פאסיבי. עד ימי המגילה אנו בבחינת: " ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", ומגילת אסתר מלמדת שהקב"ה סומך עלינו... ומצפה מאתנו להיות יוזמים ופורצי דרך. הצום, התפילה והעשייה למען גאולתם של ישראל לא רק קיבלו "אישור" מלמעלה, אלא קבלת התורה מרצון, אשררה את מעמד הר סיני,

מרכיב מרכזי נוסף הכרחי בתנועת נפש זו הפורצת "מלמטה למעלה"- הוא כלל ישראל! מבחינה זו אין הבדל בין מעמד הר סיני או מעמד "קיימו וקיבלו". במעמד הר סיני התנאי לקבלת תורה היה:

"ויחן שם ישראל נגד ההר". ויחן (בלשון יחיד), אומר רש"י: "כאיש אחד בלב אחד". בלי אחדות שלמה, בלי הבנה שעם ישראל כולו, כאומה, מקבל תורה, אין "אנכי ה' אלוקיך". כך גם קבלת התורה מרצון במגילת אסתר: "לך כנוס את כול היהודים" הוא התנאי ההכרחי לקבלת תורה מרצון, ל"תוספת", לחג שעם ישראל מקבל על עצמו. ואולי למדנו שרוח הקודש שינתה כיוון...לשאלה ששאלה הגמרא "מניין שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש"? התשובה היא – כוחו של עם ישראל. כשהוא מאוחד ומבקש פני ה' , או אז: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור"... זה מעין רוח הקודש.. " קיימו למעלה מה שקיבלו למטה". ה"לך כנוס את כול היהודים" מגיע כמובן לידי ביטוי, במצוות היום, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. יש גילוי בחיבור בין כולנו, באהבה בין עם ישראל כולו ובהבנה הפנימית שבשורש כולנו. " הנשמה אחת והגופים מחולקים" כתב בעל התניא. או כפי שכתב הנועם אלימלך (פר' דברים) שיש עולם הנקרא "כל ישראל". שם אין שום חטא ופשע. ואף שהפרטים חוטאים לפעמים, אין זה מגיע לכלל ישראל. וכנגד זה אמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" שעולם זה של כלל ישראל נשבר אצלם, וזה הזמן, ח"ו להשמידם. ולכן אסתר אומרת: " לך כנוס את כול היהודים" לבנות מחדש את כלל ישראל.

אולי זו התחושה הגדולה של כולנו בפורים. אנו מגלים את הרצון הפנימי שלנו בקשר הרצוני והאוהב לתורה, לקיום מצוותיה, ואנו זוכים לחוש ולחוות את אישיותנו הפרטית כחלק מנשמת האומה, מכלל ישראל.

התשובה לשאלת ה"נתיבות שלום" ברורה. דווקא בזמן שעם ישראל מצוי בשיא שפלותו, באיום הקשה של "להשמיד להרוג ולאבד", שם מתגלה התנועה החדשה של "מלמטה למעלה". עד כאן התורה שבכתב הנהיגה את עם ישראל, ומכאן ואילך התורה שבע"פ. עד כאן עם ישראל מונהג " אשר בחר בנו מכל העמים" ומכאן והלאה "וחיי עולם נטע בתוכנו". התורה נובעת מאתנו. מבחינה זו, כל החגים בטלים לעתיד לבוא ופורים לא מתבטל.

אחי ורעיי השותפים לעבודת הקודש בחינוך ילדי ישראל,

נדמה לי, שאנחנו מתקדמים בתוכנו בנקודה זו של ה"יחד" . ההליכה המשותפת עם היעד של "לכל אדם ישנה" , פתיחת השורות לציבור רחב ונוסף המבקש ללמוד בחמ"ד, פתיחת כיתות נוספות של חינוך מיוחד בתוך בתי הספר במסלול ה"רגיל", תכניות "אח לדרך" שבבתי הספר העי"ס ועוד. ועם כל זאת, אנחנו בתחילת הדרך... המבט על האדם העומד מולנו (כמו גם התיוג של ביה"ס/ גן ילדים: תורני /חמ"ד רגיל/ לייט/ ליבראלי/ חרדל"י ועוד ועוד) וזהותו ה"מגזרי המדויק" ע"פ המסגרת או הלבוש, היא רחוקה מדרכה של תורה (לפני זמן קצר, אמרה מנהלת תתמ"ד באחת הערים:" למרות שאנחנו תתמ"ד אנחנו מקבלים את כל התלמידים..." היה מי שענה: "משום שמקבלים כל אחד, לכן זה בית ספר תורני! זו תורת החיים...") אנחנו נקראים כולנו להיות נקיים יותר בנקודה ארכימדית זו.

מנהיגי חינוך יקרים,

כולנו מבינים שיש צורך לעשות הכול לחיזוק הגישה ותפיסת העולם שבה איש לא גבוה מרעהו.

אנחנו מבקשים להציע, דווקא מרום הגובה של ימי הפורים, כשהפנמנו שהגאולה תלויה בנו, ורק כשאנו מכונסים... אפשר לקבל ולחיות תורה שלמה...- למשוך מאורות הפורים לחיי המעשה, ולחשוב על הנקודות הבאות (יש כמובן עוד הרבה מה להרחיב, הנקודות מהוות פתח למחשבה טובה בכיוון זה):

א. כל אחד בדרכו המיוחדת, ובכיוון החינוכי המסוים והמדויק שבו הוא בוחר להנהיג את בית ספרו, משוכנע שזו הדרך שבאמצעותה ייגאל עם ישראל. כך גם קבוצות ההורים, שאנחנו שליחיהם, בפותחם בית ספר בסגנון זה או אחר, רוצים לילדיהם את הטוב ביותר, לחינוכם האישי ולהעברת שרשרת הדורות בעם ישראל.

ב. דווקא משום כך, אך כקומה נוספת, כל אחד צריך לזכור שזולתו בטוח בצדקת דרכו...

הרב זצ"ל כתב (עולת ראי"ה) על "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם": "השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא ע"י הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות ויתבררו איך כולם יש להם מקום. כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו. ואדרבא, גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים, ייראו כשמתגלה אמיתת החכמה לכל צדדיה. שרק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים וכל הדעות הנראות שונות... דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק...כי כולם יכירו שכולם גם ההפכים בדרכיהם ובשיטותיהם....   המה כולם לימודי ה'."

אנחנו חייבים להיפתח כל אחד לתפיסתו של רעהו, להקשיב לאמת הדרך שזולתנו מציג. כולנו נקראים לענווה, ללקיחת צעד או שניים אחורה... ולתת למי שחושב באופן שונה להיכנס לתוך לבנו. אנחנו נקראים לבקש את ה' בתפיסה הציונית דתית הרחבה ביותר שאנחנו מסוגלים להכיל. לדעת ש"פס הרוחב" מאפשר לכולם להיכנס תחת הכותרת "וכל בנייך לימודי ה'".

הנפש מאפשרת לחשוב אחרת, ההבנה היא שיש בכך גודל, עצמה ורוחב דעת ומחשבה, שגוני הציונות הדתית יוצרים יחד פסיפס שיש בו יופי, אמת כוללת ודרך רחבה ולא מצומצמת.

ג. אחרי ההפנמה והשמתה כחלק מהתנועה הרחבה של החינוך הממלכתי הדתי, אנו נדרשים להמשיך לחזק ולבדוק היכן מחשבה זו מתממשת בתוך המוסד החינוכי. בדיון בחדר המורים? בקיום ערבי במ"ה ( בית מדרש הורים) ולדון על כך עם הורים? בכינוס בוגרי ביה"ס בשבוע החמ"ד? כשנושא "לכל אדם ישנה" נדון ומקבל משמעות מעשית בקבלת תלמידים באופן רחב יותר...???

עמיתיי אנשי החינוך היקרים!

אנחנו נמצאים בתחילתו של מהלך נכון. העמקה ב"בית חינוך כמשפחה" עם קריאת כיוון הנובעת מהאמת הפורצת של חג הפורים, זהו רצון עז של כולנו להיות במקום היותר גבוה של "לך כנוס את כל היהודים". זו "איגרת פורים תשע"ו" שקוראת לכולנו לספוג לאורך השנה כולה מאור חג הפורים, להיות מסוגלים לצאת מעט מהמסגרת ומ"התחפושת" של השנה כולה, לצאת מהמקום הקבוע ולעבור לכיוון של פתיחות ויצירת חלל למשהו שלם יותר, אלוקי יותר.

כולנו נראה בדברים שנכתבו תפילה, בקשה להתרוממות של כולנו לחנך את תלמידינו "לטוב ולישר". כולנו בעלי אחריות לכלל התלמידים בחמ"ד

(די פשוט שפורים מדבר על עם ישראל כולו!!! ולא על החמ"ד... על כל מה שמעבר לחמ"ד באגרת אחרת... ).              

 

שנזכה

אברהם

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il