משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת פקודי

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם! 

 

ערב שבת קדש פרשת פקודי, ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה, קצר ככל שניתן:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת".."ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה.."
ננסה מעט להעמיק בדברי חז"ל בגמרא בברכות (נה,א) המצביעים על היחס בין משה לבצלאל: "אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל, עשה לי משכן, ארון וכלים. הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם, אדם בונה בית, ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר, עשה לי ארון וכלים ומשכן?! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל א-ל היית וידעת!"

והשאלות עולות מאליהן: מדוע באמת ציווה משה לבנות קודם כלים ואחר כך משכן? הן מעשית- קודם בונים בית ואחר כך מכניסים אליו תנור.. ושאלה "אמונית" - מדוע משנה משה מציוויו של ה'?
על פי הרמב"ן בפרשת תרומה נוכל להבין את סיבת השינוי של משה בציוויו של הקב"ה: "והנה עִקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר 'ונועדתי לך שם, ודברתי אִתך מעל הכפֹּרת', על כן הקדים הארון והכפֹּרת בכאן, כי הוא מוקדם במעלה..אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו, וכן עשה בצלאל, לפי שהוא הראוי לקדם במעשה
הרמב"ן לימד אותנו מה תכלית המשכן, מה המטרה ולמה המשכן נועד: "ונועדתי לך שם, ודיברתי אתך..". משה רבנו, איש האלוקים הרואה באספקלריא המאירה, השכינה מדברת מגרונו. המהר"ל הסביר שמשה מגמגם כיוון שאינו יכול להוריד את הדברים לחיים המציאותיים, מידתו של משה היא 'תמונת ה' יביט', "פנים אל פנים אדבר בו". אין מידתו בחינת 'צל' אלא מידתו "באור פניך יהלכון". הוא זה המצווה על התוכן, על המהות, אצלו הארון קודם. ואילו מידתו של בצלאל היא הצל. ומה ההבדל ביניהם? האור הוא ההופעה הישירה של הגוף המאיר, ואילו הצל הוא תוצאה של האור שנחסם ע"י חציצה וממילא נוצר הצל, שהאור מקיף את האזור המוצל. קרוב יותר לעולם המעשי.
איש החזון הגדול, רואה את ההתוועדות בין עם ישראל לבין ה'- מול עיניו. ולכן בציווי לבצלאל הוקדם הארון. ציוויו של הקב"ה לעשות קודם משכן, וכך בצלאל מבין בחכמתו, שהרי המשכן נועד לבני אדם. למי שצריך לחיות זאת באופן ממשי ומעשי. יש פער בין איש החזון ואיש המעשה, בין החולמים אנשי הרוח לבין האנשים שתפקידם לראות כיצד הגודל והחזון מתממשים במציאות. (למדנו על כך ממו"ר הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין) 
מאותו מקום , נוכל אולי לראות שני מאמרי חז"ל , שמצביעים על אותה נקודה:
א. במדרש רבה (פקודי) : כמה חכמים היו שם, ובאו להם אצל משה ולא היו יכולין להקימו, אלא אמר שלמה 'רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כֻּלָּנָה', שמשה היה מעולה מכולם... נטלו כל אחד ואחד מלאכתו, ובאו להם אצל משה, ואומרים: הרי קרשים, הרי בריחין. כיון שראה משה, אותם מיד שרתה עליו רוח הקודש והקימו.
למה הם לא יכלו להקימו? כולם עמלו ופעלו לשם שמים ברוח התנדבות גדולה ובכל ליבם? כנראה המדרש מבקש ללמד אותנו, שלמרות תפיסתו הפרקטית ההכרחית של בצלאל, כשמגיעים לרגע האמת... של הקמת המשכן! צריך את רוח הקודש שתשרה על משה, שרואה את התכלית, את החזון הגדול שלשמו מקימים את המשכן. כשבונים בית, לכל אחד יש תפקיד.. " הרי קרשים, הרי בריחין.." אי אפשר בלי הקרשים והבריחים! אך הסכנה היא גדולה, שבסופו של דבר נעמוד מול בריחים וקרשים בלבד... בלי רוח , תוכן ורצון להגיע לדיבור עם הקב"ה. ולכן- דווקא משה מקימו. המפגש עם האינסוף ב"ה, הוא העיקר.
ב. מדרש רבה (תרומה): "בשעה שאמר הקב"ה למשה 'עשה לי משכן', התחיל מתמיה ואומר: כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים' והוא אומר 'עשה לי משכן'? ..לכך אמר משה 'יושב בסתר עליון'... מהו 'בצל שדי'? בצל אל... בצל שעשה בצלאל" 
השאלה של משה רבנו, קשה מאד?! וכיצד אמנם ניתן להכניס את הקב"ה למקום? למשכן? מי שמלוא כל הארץ כבודו, "מלא עליונים ותחתונים"- אפשר לעשות לו משכן?! התשובה היא שכן... כשהמבט הוא אנושי יותר, שהתורה ניתנה לבני אדם, כשאנו מבינים שיש חציצה בעולמנו ואנו חיים "רק" באזור המוצל- מנקודת מבט זו- בצלאל יכול לבנות משכן להקב"ה.
(על השאלה- כיצד בצלאל "ידע" לענות כך למשה רבנו?! נענה בקצרה: 1. כפי שהפסוק מדגיש "כאשר ציווה ה". מי שזוכה לבנות המשכן, מי זה שיושב בצלו של הקב"ה? זה מי שעובד את ה' על פי ציווי מוחלט! שם נמצא המשכן. 2. אולי תנועה הפוכה... כשבצלאל עונה למשה ולא מקבל את דבריו, ומרשה לעצמו לפי השכל הישר לומר:" להיכן אכניסם"? זה עצמו מקום של גילוי שכינה, וחכמה ותבונה גדולה. כשאדם שואל, ומביא את עולמו הפנימי! זהו בצל אל..3. משה התפעל מתשובת בצלאל "מנהגו של עולם", לא רק שזה דרך הבנאים, אלא שבצלאל למד זאת מבריאתו של עולם! כך יצר ה' את עולמו. ולא נאריך את הידוע בהשוואה בין המשכן לבריאת העולם )
הרב זצ"ל (עין אי"ה על ברכות) העמיק ברובד נוסף על תכונותיהם של משה רבנו ובצלאל: "והנה ודאי יש הבדל בין הסדר המצטייר אצל המשיג החכם מצד חוקי החכמה, לסדר המצטייר אצל המצייר מצד כשרון של חכמת הציור והרגשו העמוק. שאצל החכם המשיג בחכמתו, יפול הסדר בכל דבר כפי הראוי מצד החכמה והמוסר, ואצל המצייר הטבעי האמיתי יפול הציור אצלו כפי מה שהוא בעולם המציאות, וכל חכמתו הוא, היא במה שהוא שוה בהתפעלות ציוריו אל המציאות בפועל... בצלאל אמנם בתור צייר הקרוב מאד אל הטבע והמציאות, לא היה יכול לצייר סדר שאינו כמנהגו של עולם. ובאשר מנהגו של עולם זה הוא מקור הברכה להנפש המציירת שתדע לצייר את החיים כמו שהם. למשל המנורה, פרחיה כפרחים ממש טבעיים כפי מנהגו של עולם... שעם שניהם יחד יושלם כח הראות וכללות מראות הנמצאים..."

הרב מלמד אותנו שזה מעבר להגדרה של איש החזון מול איש המעשה. של איש הרוח מול איש המסגרת והארגון. בצלאל עניינו היה, לחשוף את העומק שבמציאות ולצייר כל דבר על פי טבעו המיוחד. בצלאל חיפש בתוך המציאות, בתוך הפרטים הקטנים את משמעותם ועדינותם. אולי היינו מגדירים זאת "מלמטה למעלה". ומשה רבנו, איש האלוקים, מוסר התורה, הוא המשיג את חוקי החכמה, ומשליך אותם למציאות.
צוות יקר וקדוש
כמי שמשתדלים בענווה להיות מנהיגי חינוך, ננסה ללמוד לשלב בין שתי המגמות החשובות כל כך. למי שמתפלל להתחנך ולחנך לבניית בתי משכן בלבותנו ובליבותיהם של תלמידנו. יש מקום לזכור כל הזמן את החזון הגדול של שליחותנו החינוכית. את חזון החמ"ד שמבקש להאיר לנו - מה תפקידנו במסירת התורה בשרשרת הדורות, והארה זו "מלמעלה למטה" זו שרואה רוח וחזון גדול בכוחה להשפיע על חיי היומיום, על המציאות המעשית של עבודתנו כמחנכים. ובו זמנית לאחוז בתפקידו של בצלאל. להיות מסוגלים " להוריד" ( יש מי שיאמר "להעלות"...) את הגודל לתוך חיי המעשה, להיות "אנשי קדש" אנשים!!! של קודש. לדעת להתבונן כיצד בתוך המציאות אנו רואים משמעות, ערך ועולם של רוח. כן... תפקיד גדול לקחנו לעצמנו לחבר בין שמים וארץ...

שנזכה כולנו

 

חודש טוב מלא שמחה ואור

שבת שלום ומבורך לנו ולכל בית ישראל

אברהם

 

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

הרב אביחי ניסן בן חיה

 

 

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il