משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת ויקהל

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם! 

  

ערב שבת קדש לפרשת "ויקהל", שבת שקלים, שבת מברכים, ננסה עוד משהו מתוק , קצר ככול שניתן, לקראת שבת המלכה.

בפרשיות תרומה, תצווה וכי תשא משה רבנו הצטווה על עשיית המשכן, ובסיום הציווי על הקמת המשכן מופיע הציווי על שמירת השבת. בתחילת פרשת "ויקהל " משה רבנו מכנס את בני ישראל, ומוסר להם את הציווי על עשיית המשכן: תחילה הוא מצווה אותם על שמירת השבת ולאחר מכן הוא חוזר כמעט במדויק על הציווי של ה' אליו.

האברבנאל שואל על כך שבפרשיות תרומה - כי תשא, בציווי של ה' למשה, מצוות השבת מופיעה בתום תיאור בניית המשכן וכליו, אך בציווי של משה לבני ישראל, בפרשת ויקהל, משה מצווה את בני ישראל על השבת לפני הציווי על המשכן; מדוע? ואולי מעבר לכך, יש מקום להבין, מדוע נסמכה מצוות השבת למלאכת המשכן? לצד התשובה "ההלכתית" שלמד רש"י ( "הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה שבת"), ננסה להביא כיווני מחשבה כפי שמופיע בפרשנים.

א. כך ענה האברבנאל: " לפי שציווה יתברך על עשיית המשכן וכליו, שהיה מורה על דבקות ה' ..היה אפשר שיחשוב אדם, שהפועל ההוא היה יותר נכבד מכול הפעולות התוריות וכול שכן מהשביתה בשבת, לפי ששלמות כל דבר הוא בפעולתו, והמעשה הוא יותר שלם מהשביתה והמנוחה... כי המעשה הוא המציאות, והשביתה- העדר, והמציאות היא עדות יותר מן ההעדר... הנה מפני זה אמר ה' למשה: " אך את שבתותי תשמורו". תורה גדולה מלמד אותנו האברבנאל. אנחנו חיים בעולם של נראות, של תפוקות ותשומות, של עולם מדיד ומוגדר. כשכול אדם וכול ארגון, נותן דין וחשבון על מעשיו, על יצירותיו פריצות הדרך שעשה ולאיזה הישגים הוא הגיע. ( " לא פרסמת, לא עשית...") מלמדת אותנו התורה הקדושה, שגם כשהמלאכה היא בשיאה, מלאכת המשכן!! מקום השראת השכינה, השלמות איננה ( רק) בנראות, במוחש וכמה הספקנו.. השלמות היא בתוכן הפנימי, בדבקות הנשמתית של כול אחד מאתנו, וכולנו יחד כאומה. ציווי השבת הוא קודם למלאכת המשכן, ללמד אותנו, שהקב"ה איננו זקוק לשום דבר מעשי משלנו... "רחמנא ליבא בעי" ה' את הלב הוא מבקש. אנחנו צריכים להתחנך לא רק ליעדים מדידים , אלא לתת לחוויה, לעולם הרגשי והחוויתי להתמלא. אומנם, די פשוט, שאי אפשר בלי עולם המעשה, ובכול אופן, התורה מדגישה את העולם הפנימי, את הקודש, את השבת שבה נקודת החיבור עם הקב"ה, היא בהתבוננות, בהתרוממות מכל חיי המעשה. אולי מבטא נקודה זו באופן יפה ה"שפת אמת": " בימי המעשה יש ענווה שהיא התלבשות אור התורה במעשה בראשית, ובשבת מתגלה אור התורה בעצם" ה"שפת אמת" מלמד אותנו שגם העשייה של ששת ימי המעשה, איננה רק מה בנינו, ומה אנחנו רואים!! אלא העשייה והחומר שנמדדו, יש מקום להתבונן מה התוכן הפנימי של אותם מעשים, גדולים ככול שיהיו. מהו אור התורה המתגלה ביצירה שיצרתי? ובוודאי, שבת המלכה- היא ללא לבושים. היא "אור התורה בעצם"... וכך בתוך ארון העדות, המקום שמעליו הקב"ה נועד עם משה, נמצאים לוחות ושברי לוחות... תורה, רוח, שאיפה, חזון, תפילה.. והעיקר הרבה לב אוהב... ללא לבושים..
ב. הנתיבות שלום, למד מהקדמת ציווי השבת לציווי על המשכן( הוא כתב כך גם על מצוות ההתקהלות של כלל ישראל " ויקהל" ) את כוחה של השבת לתת מענה לחטא עגל. " וזה שנאמר ראשית דבר ויקהל משה את כל עדת ישראל שיתקהלו ויתאחדו כל ישראל, שבכוח הרבים ממשיכים את קדושת השבת". ציווי השבת מופיע קודם המשכן בפרשתנו, משום שבפרשה קודמת עם ישראל חוטא בחטא העגל, והמתכון לתשובה הוא, ככל ישראל ואחדותם, סביב השבת, קדושת השבת. כן, יש תשובה בעולם... יחד, עם השבת וקדושתה...
ג. ה"שפת אמת" לימד אותנו תורה גדולה ( בשם סבו, בעל חידושי הרי"מ):

" ועיין בחידושי תורה של אא"ז מו"ר ז"ל ענין שנאמר קודם החטא מצות המשכן אחר כך השבת, ואחר החטא שבת קודם המשכן. ופירש, שכשהיו בני ישראל במדרגה טובה היו ימי המעשה הכנה לשבת, ואחר החטא צריכין למשוך כח מקדושת שבת לתקן המעשה בחול כו'. וכמו כן יתפרש על פי דברינו הנ"ל כי במשנה (אבות, ב', ד) איתא עשה רצונך קודם בטל שכן צריך להיות החול מכין לשבת. אבל מי שאינו במדריגה זו, מכל מקום על ידי ביטול הרצון יכול אחר כך לבוא לעשות רצונו יתברך באהבה ובהסכמת רצון הנפש."

 

ה"שפת אמת" מזכיר את המשנה באבות: "הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך." הקשר שלנו עם הקב"ה הבסיסי הוא "עשה רצונו כרצונך" הדרך היא טבעית, לעבוד את ה' מתוכי, ולבדוק שהרצון שלי מתאים לרצונו של מקום. זה דומה להקדמת ציווי המשכן שבסופו הציווי על השבת( כי תשא).

אם אדם לא נמצא במקום הזה, הוא נדרש ל-"בטל רצונך מפני רצונו" דומה לציווי השבת קודם הציווי על המשכן ( בפרשתנו). האידיאל, לפי זה, להתכונן לשבת בתוך ימי המעשה, מתוך עשיית מלאכה, והשתתפות בכול שטחי החיים. אנחנו מבקשים מעצמנו להתחנך לכך. שבעשייה החופשית, בהשתתפות בכול העולם המעשי, ננסה לראות את השבת.. כיצד השליחות של כולנו בחיי היומיום, מחזקת את הדרך לשבת. ( כך בכי תשא כשהשבת מופיעה בסוף). בפרשה שלנו, לימד ה"שפת אמת" שאפשר להתחיל בשבת, בביטול הרצון שלי לפני רצון ה'. מתחילים בשבת. ( שמעתי מהרב עמיטל, שיש שתי צורות איך אדם קופץ לבריכה. 1. נכנס לאט לאט למים, מתרגל, ובסוף כולו במים. כך בציווי פרשת תרומה תצווה, כשהשבת מופיעה בסוף אחרי ציווי על עשיית המשכן .2. אדם קופץ ראש ומתחיל "בגדול".. בפרשה שלנו מתחילים מיד בשבת, קודם קופצים למים.... והחוויה הגדולה הזו, נמשכת לששת ימי המעשה. " להדליק נרות בכול העולמות- זוהי השבת" כתבה זלדה..

צוות יקר וקדוש.

תובנות רבות לקחנו למחשבה.

על מקומה הרוחני של השבת עם ה"יחד" האחדותי של כל בית ישראל. כמענה לחטא העגל ( "נתיבות שלום"). כשאדם נופל, חלילה, יש תשובה בעולם!!כלל ישראל- "ויקהל" סביב השבת.

ולקחנו למחשבה את היחס הנכון שבין מה שעשינו לבין מה יצרנו בעולם הרוח והמשמעות. שלא ( רק ) ההספק, והנראה לעין הוא המשמעותי והוא הפועל בעולם. להיפך.. יש צורך לתת משמעות במה שנעשה ( "התלבשות אור התורה במעשה בראשית" השפ"א) ויותר מכך, להפנים את קדושת השבת ומשמעותה השופכת אור לששת ימי המעשה.

 

נתברך כולנו בשבת מברכים, בכול הטוב השפע והאור עם כול אחינו בית ישראל

אברהם

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

הרב אביחי ניסן בן חיה

 

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il