משולחן ראש המנהל

מנהיגי חינוך | מעגלי השיח של החמ"ד | פרשת ויקהל

 

חדש!!!

לבקשת רבים - המאמר שלנו להאזנה בדרכים> להאזנה לחצו כאן

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם!

 

 

מעגלי החמ"ד- קהילות לומדות

רבים מאתנו התנסו בהצלחה רבה ב"אחד על אחד" - תכנית שהצענו למפגש אישי ללמידה בין עמיתים לעבודה. לשמחתנו הרבה, התכנית פעלה והצליחה מעבר למשוער. מנהיגי חינוך רבים (מפקחים, מנהלים, יועצות, רבני בתי ספר, מובילי למידה ולב ועוד) שדרגו את הרעיון. הרחיבו את המתודה למורים ולגננות. באזורים רבים למדו את "אחד על אחד" ופעלו בלמידת עמיתים מעמיקה.

בהשראת הפעילות היפה הזו, שכאמור התנחלה בבתי ספר רבים, ובהשקה לה, מוצע כאן רעיון שנקרא "קהילות לומדות". זהו אחד המרכיבים החשובים בניהול ארגון שאיננו במבנה של פירמידה, אלא במבנה של רשת או מעגל. הגישה הרשתית איננה בהכרח "ממושמעת" לממונים עליה. היא יוצרת, יש לה צבע ייחודי, מקבלת מידע מכל כיוון, ומעבירה מידע לכל מי שנכון ללמוד. למשל, אם נעביר זאת לחדר מורים - המורה העובד במעגל, יפסיק להיות רק "מעביר ידע" או "מעביר חומר"... הוא יהיה שותף לחשיבה עם צוות יוצר, חושב, קובע חלק מתכניות הלימודים, קובע את זמן ההוראה, אופן ההוראה, דרכי ההיבחנות ועוד. הוא יפסיק להיות "מורה בודד" במערכת. הוא יהיה חלק ממעגל יוצר ופורץ דרך.

קהילה לומדת במעגלי החמ"ד, זו קבוצה של עמיתים לעבודה, המקבלים משימה /אתגר /הצעה לפריצת דרך, ועליהם ללמוד את הנושא ולהציע כיוון מעשי היכול להתממש. יש וריאציות שונות להובלת מעגל כזה: יש עמית קבוע שתפקידו להוביל או עמית מתחלף. האינטנסיביות של המעגל, תדירות המפגשים, "שיעורי הבית" לפני ואחרי. חיבור בין המעגלים השונים, לימוד והעמקה של מובילי הקהילה, אופי הליווי של המעגל, המשוב לדרך ההתקדמות ועוד ועוד. (בכל אלה נעסוק בהמשך נחשוב יחד ונשתף בהחלטות).

ההתנסות בעבודת צוות קיימת ולכאורה אין בה חידוש. עם זאת, ננסה לחזק ולדייק את הידוע, לחדש את מה שנכון, ולהפיק את המרב מקהילות הלמידה והמעגלים הפועלים במסגרות שונות (היה לנו ניסיון מצוין ברמה הארצית שהובילו זוהרה ור' גיל- ' מעגלי שיח' ל כמאה מנהלים, הרב דוד וורד קיימו פיילוט מוצלח מאד בעבודת המנהלים שלהם, במסגרת "מפקח ומנהליו", ועם מיכל הקמנו צוות שיוביל זאת ברמה הארצית).

המטרה - כל המנהיגות החינוכית של החמ"ד, ובהיבטים שונים, גם התלמידים, יפעלו כקהילות לומדות:

הנהלת החמ"ד, רשתות, צוות המחוז, מפקח ומנהליו, מנהלים, מובילי למידה ולב, מפמר"ים עם צוותי ההדרכה , יועצות , רכזות חינוך חברתי, רבני בתי ספר, גננות מובילות, רכזי מקצועות צוותי מורים, ותלמידים.

ארגונים שונים כבר התנסו בעבודה בקהילות לומדות בהצלחה רבה. למשל : ערי חינוך, שבנו את המודל לקהילה הלומדת - עפ"י מודל הנבחרת: הנבחרת היא קבוצה (של מורים, של מנהלים, של תלמידים) בעלת מטרה משותפת. למען השגת מטרה זו , כמו במשחק כדורגל, מקבל כל אחד תפקיד המתאים לכישוריו, מנצל את חזקותיו, ונותן ביטוי ליצירתו. ראיית היחיד והעצמתו היא תנאי הכרחי להצלחת הנבחרת, והיחיד מצדו, מחויב לרוח הקבוצה ולהגשמת מטרותיה. וכמו במשחק כדורגל ובספורט בכלל, נוצרת אנרגיה מרוכזת, משמעותית, ועצמתית, שביכולתה להגשים כמעט כל משימה.

שלושה מרכיבים מייחדים את הנבחרת מקבוצות אחרות:

1. מטרה משותפת נמדדת ושקופה – לנבחרת מטרה משותפת שכל המשתתפים מחויבים להשגתה. אין ביניהם תחרות אלא שיתוף פעולה ועזרה הדדית. כל נבחרת בונה כלי מדידה שמאפשרים לה להיות במגע שוטף עם תוצאות פעולותיה. התוצאות (הממוצע הקבוצתי, לא תוצאות הפרטים) מוצגות בשקיפות לכל חברי הנבחרת ומהוות כר לשיח מתמשך בין חברי הנבחרת במטרה לחפש ולפתח דרכים לקידום ההצלחה הקבוצתית.

2. כולם לומדים, כולם מלמדים – הנבחרת פועלת כרשת (ולא כפירמידה), כלומר כל אחד תורם ממומחיותו ומכישוריו, ונתרם על ידי אחרים. בנבחרת קיימת הכרה בשונות ובייחודיות של כל אחת ואחד. ומכאן, שכאשר ה’יחיד’ מועצם ומחוזק, ה’יחד’ יוצא נשכר.

3. בחירה – עד כמה שהדבר ניתן, רצוי מאוד שמשתתפי הנבחרת יבחרו לקחת בה חלק מתוך עניין ומשיכה אל תחום עיסוקה, ושההשתתפות לא תיכפה עליהם. כמו כן, עליהם לעבור תהליך קבלה לנבחרת , כאשר קריטריון הבחירה הוא מידת מעורבותם, מחויבותם, ויכולתם לתרום למטרה.

לצד ההגדרה היפה של "נבחרת" (מילה שיש בה, מחויבות להצלחה, "נבחרנו"...) ננסה לחזק ולהצביע על כמה נקודות נוספות, בחשיבות של פיתוח כולנו במעגלי החמ"ד, ומה ה"רווח" הגדול של ההולכים בדרך.

הגמרא בתענית (ז', ע"א) חידדה את העוצמה והצמיחה שיש בלימוד בקהילה. היא למדה זאת מדוגמאות שונות בעולם הטבע (אש, מים, דבש ויין, ברזל ועוד ועוד כדאי מאד לעיין שם). נביא רק מעט מהמובא שם: "אמר רבי חמא (אמר רבי) חנינא מאי דכתיב (משלי כז, יז) ברזל בברזל יחד לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה... אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים ..רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה ". כמה נפלא- יש צורך בזולת בכדי לחדד את עצמי, הקטן מדליק את הגדול, או בלשון אחר: במעגל – אין קטן וגדול... ולהגיע ממקום צמא, "דעתו שפלה", מבקש ללמוד ולצמוח.

ר' מנחם בן זרח, צדה לדרך (ורשא תר"מ) כתב על בעלי התוספות (בניגוד לרש"י שביאר כל דבר במקומו) : " והחזיקו על ידו ( רש"י) ניניו מבני בנותיו... והוא מכונה רבנו תם וחבר ספר קראו ספר הישר אשר לא יסולא בכתם אופיר... כי העידו לי רבותי הצרפתים בשם רבותם כי נודע ונתפרסם שהיו לומדים לפניו ס' רבנים (כמס' מסכתות התלמוד) שכל אחד מהם היה שומע ההלכה (הסוגיה) שהיה מגיד. גם היה לומד כל אחד לבדו מסכתא שלא היה לומד חברו והיו חוזרים על פה... וכל הלכה ומאמר, תנא או אמורא שנראה הפך או סתירה במקום אחר ישב ותקן על אופנו..."

וכך גם כתב בהקדמת הספר ים של שלמה (למסכת בבא קמא, ר' שלמה לוריא): "...לולי חכמי הצרפתים בעלי התוספות, שעשאוהו אותו ככדור אחד, ועליהם נאמר דברי חכמים כדורבנות, והפכוהו ממקום למקום, עד שנראה לנו כאחת, מבלי סותר ומבלי עוקר... ותוכן פסקיו יאושרו".

רש"י פירש וביאר כל סוגיה לגופה וכל סברה במקומה. בעלי התופסות, "המציאו" לימוד בית מדרשי משוכלל... "מעגלי החמ"ד / קהילה לומדת"...כל תלמיד לומד על בוריו מסכת אחת. וזו המסכת "שלו" שבה הוא שולט. בבית המדרש לומדים לפי סוגיות , וכל נושא שעולה, כל תלמיד מביא את הידע שלו במסכת שעליה הוא "אחראי". וכך בליבון משותף, ביצירה משותפת וחשיבה של כל הקהילה הלומדת  "עד שנתבררו כל הספיקות... הכול נראה כאחת..". ע"פ אותם עקרונות של בעלי התוספות, שסייעו למאות דורות של לומדי תורה, עד ימינו אלה, להציג תורה שלמה, מקיפה, ומיושבת, פעל רבי חייא בגמרא.

הגמרא במסכת בבא מציעא דף פ"ה (בתרגום חופשי) מספרת מה עשה רבי חייא כדי שלא תשתכח תורה מישראל (הוא הראשון שפיתח את שיטת הקהילות הלומדות.  ממקורות אחרים נוכל לומר שהוא היה בוודאי שמח וגאה להיות בחמ"ד, ועל כך בהזדמנות אחרת)

"אמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא" – מה עשה רבי חייא? זרע פשתן ועשה ממנו מצודות לצוד צביים. את הבשר האכיל ליתומים, ומן העורות הכין מגילות. על גביהן כתב חמשה חומשי תורה והלך בכפרים ולימד חמשה חומשים לחמשה תינוקות וששה סדרי משנה לששה תינוקות, לכל תינוק ספר אחד. ואמר להם: עד שאשוב אליכם, למדו זה את זה...

את הגמרא הנפלאה הזו ניתן לקחת לכיוונים שונים. כשרוצים להנחיל תורה בעם ישראל שלא תשתכח, חלילה, ויש שיטה לעשות זאת, כנראה שלכל פרט בסיפור יש משמעות וערך שנכון ללמוד ולעשות. מה נוכל ללמוד למעגלי החמ"ד.

אמון - בבסיס גישתו של רבי חייא נמצא האמון המלא בכל תלמיד! הוא פונה ל"ילדים מהרחוב" מתוך אמון מלא ביכולתם וברצון הפנימי שלהם ללמוד תורה ולהיות מסוגלים להעביר את התורה לעם ישראל. הוא סומך על כל תלמיד כך שמעביר אליו את האחריות בללמד את החומש שאותו הוא למד. הוא התמקצע בחומש אחד והאחריות היא שלו! בלי מורה מלווה ובלי חברותא מבוגרת... רבי חייא יצא לאתגר הבא., משאיר את הילדים "לבד", הילד אחראי שלא תשתכח תורה מישראל. והוא לוקח את האחריות עליו... העבודה במעגלי החמ"ד- כקהילה לומדת, יש בה ביטוי לאמון מלא בכל אחד מהמנהלים. בייחודיותו, בכך שיש לו תורה סדורה ללמד את קהילת הלומדים. וזו הדרך שלא תשתכח תורה מישראל.

העברת האחריות לחברי המעגל - זה נקרא היום בספרות המקצועית "השטחת הפירמידה". אמנם, רבים מהארגונים מתנהלים בצורה היררכית. "מלמעלה למטה". צורה ארגונית זו בולטת מאוד בצה"ל. עובדים בפקודות... (הכרחי לגמרי). הגישה של רבי חייא שהיה הראשון שפעל במעגלי החמ"ד (שיש מערכות שהתחילו לכוון לצורה זו של ניהול) - ניהול משתף, ניהול מאפשר, כשהאחריות משותפת למפקח ומנהליו, למנהל וצוות הניהול . ציור הפירמידה עבר למעגל. אצל ר' חייא כל תלמיד מבין החמישה היה אחראי על העברת החומש שלמד, וכל תלמיד מבין השישה היה אחראי על העברת סדר המשנה שלמד...

יש ערך לתהליך - הוא ישפיע גם על היעד להשגה. רבי חייא לימד בשיטתו לא "לקצר תהליכים"... היסודות חשובים, ה"לישמה" בטהרה משמעותי. רבי חייא , לכאורה, בזבז זמן יקר. התורה עלולה להשתכח מישראל, והוא במקום לכנס בתי מדרש עם המוני אנשים, יוצא לגדל פשתן, ללכוד צבאים ולעבד עורות? במעגלי החמ"ד יש מקום לשהות מעט, יש צורך להפנים את התהליך שאני עושה בבית ספרי, וכשאני לומד מזולתי. אין צורך רק במידע "יבש". למוסד חינוכי, ולניהול בית חינוך, יש צבע, וריח, וחיים, ומשפחתיות, ותוכן בתוך מסגרת, ואת כל אלה צריך לדעת להגדיר להעביר, ללמד ולנשום, ולא פחות, לדעת ללמוד את כל המרחב החינוכי על כל היבטיו והעולם הפנימי שהוא מבטא.

" למען זיכוי הרבים"- העברת תורת משה, צריכה להיות בשלמות, בקדושה, ללא נגיעה אישית, נטולת אינטרסים, מתחילת הדרך ובכל שלב שבו הנער לומד, כולל בהכנת התשתית ללימוד. הסבא מנוברדהוק (מדרגת האדם - זיכוי הרבים) כתב: "מבהיל הרעיון כמה לשם שמים יש במצב הזה, לא אמר: זה אני רוצה, זה אינו יכול, זה לפי כבודי. אלא כל מה שהרבים דורש עשה בהתלהטות, אשר כל נרצה בעיני ה'. אע"פ שחיצוניות המעשים המה בלי שרק... לא הביט על הברק החיצוני, אלא כיוון שהבין אשר כך קרובה אל המטרה שלא תשתכח תורה מישראל, לא חת מפני כל, ולא מנע אפילו בקוצו של יו"ד מאמצעים כאלה." תורה גדולה למד הסבא מנוברדהוק מסיפורו של רבי חייא. עבור הרבים, למען זיכוי הרבים, כשדואגים ללמד תורה בישראל - לא בוחלים בכלום! הכול מכובד לעשות. צדים צביים בהתלהבות, ומכינים את העורות כדי לכתוב עליהם חמישה חומשי תורה. אין משהו "שלא מתאים" ולא מכובד. כלל ישראל, ותורה לישראל - זה הנושא שהכול - נכון לעשות למענו.

במעגלי החמ"ד- כשקהילה מציבה לעצמה את החזון שאנו זוכים להשתדל ליישמו, העיסוק בעבודת הקדש החינוכית לשם שמים אמתי - מחייבת מקום של כנות ויושרה פנימית. "מותר" לשתף באתגרים ובדילמות העולות בחיי בית הספר. "מותר" לתת טיפים מיוחדים לבית הספר השכן, התפקיד שלנו הוא מעבר למוסד החינוכי שאותו אני מנהל, האתגר המשותף : "זיכוי הרבים".

מסירות נפש על עבודת החינוך- רבי חייא לא נתן לעצמו לתת שום תירוץ של "אין חומר לימוד", "אין מערכת", "אין משכורות", " התלמידים לא רוצים ללמוד", ועוד ועוד. כשיש מסירות נפש גדולה, והאחריות היא אישית שלך על כך שמורשת לימוד התורה תמשיך בישראל, נכון, צריך, ואפשר לעשות הכול! ושוברים את תקרת הזכוכית... מעגלי החמ"ד יחזקו בכולנו ערכים בסיסיים בעבודתנו המערכתית לחינוך ילדי ישראל. במסירות נפש, עם חזון החמ"ד העומד מולנו, יחד חברי הקהילה, נמצא את הדרך לשבור כל תקרת זכוכית.

לעשייה בפועל יש משמעות - לצד חשיבות התהליך, צריך להעמיד את התכלית שנלמד במעגלי החמ"ד. עם מה אני חוזר לבית החינוך, מה יהיה שונה, ואיזה פתח נפתח לי. זה ההבדל בין רבינא שאמר "אם התורה הייתה משתכחת מישראל הייתי מחזיר אותה בפלפולי" זה משהו תיאורטי, עדיין לא קרה בפועל: "אם התורה הייתה משתכחת..." ורבי חייא מלמד מה הוא עשה בפועל! שהתורה לא השתכחה, ועד ימינו אלה אנו ממשיכים מכוח אותה עשייה חינוכית גדולה וקדושה, ללמוד וללמד תורה. לדיונים תיאורטיים יש חשיבות ולא הכול יישומי ופועל. ויחד עם זאת, צריך לזכור – שאנשים נעים כשמניעים אותם, וכדי לחולל שינוי צריך לחולל אותו, בפועל... "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" הקהילות הלומדות יעבדו על נושא משותף שאותו הם מבקשים לקדם. יעד, או אתגר משותף שאותו הם יבקשו לפצח ולהוביל.

גילוי החזקות שבי, והיכולת להיפתח לזולתי- ר' חייא פרץ דרך חינוכית חדשה שאנחנו הולכים לאורה במשך מאות שנים. לימוד החברותות שמאפיין את בתי המדרש, שיטת הג'יקסו הידועה והנלמדת בלמידה פעילה. בבסיס שיטות למידה אלה עומדת התפיסה, שלכל אחד יש עולם עשיר שבו הוא מתמחה, וכולנו בענווה וברצון להיפתח למישהו אחר ולמשהו חדש שאנו חסרים, נוכל לצד גילוי כוחותינו, לקבל את מה שחברי לקבוצה יכול להעניק לי. (זו תורה גדולה, ולעיתים עבודה פנימית - להיפתח לאור שמביא חברי למעגל)

קשר אישי ואינטימי בין חברי מעגלי החמ"ד- הקשר האישי והחיבור המיוחד בין המורה והתלמיד - זו נקודה ארכימדית שעמדה בתשתית משנתו של רבי חייא. הוא "לקח אישית" כל תלמיד, והעדיף לא ללמד חמישה תלמידים את חמישה חומשי תורה. "חנוך לנער על פי דרכו" כפשוטו. זה לוקח זמן, אבל כדאי מאד לכוון ולהיפתח לקשר בין חברי הקבוצה להיוועצות, לחברות, לסיוע בשאלות משותפות וגם לשיחה של "דאגה בלב איש ישיחנה..".יש ערך רב.

במעגלי החמ"ד- חשוב יותר ה "איך" מה"מה" . הרגישות בין החבורה, האהבה, הביטחון, ההקשבה, מבט הפנים, היושרה, הנעימות, נתינת המקום- כל אלה חשובים לא פחות מ"הצלחה במשימה".

מה עוד יש ב"מעגל"?

בספר "בני יששכר" (מאמר ד') הוא מביא את המשמעות הרוחנית של המעגל: "אמרו רז"ל: עתיד הקב"ה לעשות מחול (מעגל) לצדיקים. עניין המחול הוא, ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף. כן לא יהיה לצדיקים לעתיד קנאה ושנאה לומר זה גבוה למעלה מזה...והוא הוא יום טוב לישראל כשאין ביניהם קנאה שנאה ותחרות..." הישיבה במעגל , מגיעה ממקום נקי. המבט הוא פנימה ולא החוצה, דרושה בו ענווה, הקשבה אמיתית, ונכונות להיות "נותן ומקבל"...

"חבורה" - "או חברותא או מיתותא" – או חברות או מיתה (ח"ו). גילוי כוחות החיים מגיע לידי ביטוי מלא – ככל שאנחנו יותר קשובים לזולת. בחבורה יש כוחות חיים, יש גילוי כוחות אלוקיים, יש השראה, יש עוצמה. "אלוקים ניצב בעדת אל" – בעדה, בחבורה, בחיבור, במשפחה אוהבת – "אלוקים ניצב".

אין מבנה היררכי של קו ישר – "כולם מקבלים עליהם על מלכות שמים זה מזה". ההסתכלות בעין טובה כלפי כל אחד, של כל אחד כלפי עצמו, המבט הטוב והאוהב בין כולנו – מאפשר גדילה וצמיחה. חשוב להזכיר, בחינוך – האווירה קודמת למילים...האינטונציה, הרגישות, המבט, מאור הפנים - כל אלה מאפשרים לכולנו להיות "אני"...אמתי, בלי "פוזות". כול אחד הוא עצמו, מתלבט, אשר משתף ובונה את בניין אישיותו באופן שלם.

ניתן לשחק במשחק הכיסאות...מותר להחליף תפקידים, אף אחד לא מתקבע למשהו אחד. ניתן לזוז, אפשר להשתנות, ולמעלה מזה- כל אחד מביט אל חברו כאילו הוא במקום הבא- היותר גבוה, יותר נכון...גם אם מישהו מבין החבורה נופל חלילה, הוא נתמך, נעזר וקם בחזרה. חברי המעגל מבינים, שנפילה היא "מקרה" ולא האדם עצמו.

כולם בדרך- הרמב"ם הגדיר את איש המעלה כ"תלמיד חכם" שעודנו תלמיד. או באופן אחר כתב השפ"א: על "זה השער לה' צדיקים יבואו בו"- מי שמרגיש שהוא תמיד "בשער"- יש לאן ללכת, יש רצון להתקדמות, יש שאיפה לעמול קשה, הוא הצדיק -"צדיקים יבואו בו". כולנו בדרך...

מה נלמד מהקהילה?

הפסוק "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", הקהילה בתורה מחוברת ליעקב. חז"ל לימדונו, שאברהם קראו הר, יצחק קראו שדה ויעקב קראו בית.הבית- בית חינוך כמשפחה, זו דוגמא נפלאה לקהילה. במשפחה כולם שותפים, כולם שייכים וכולם מחויבים.

על מה נתפלל לפני שניכנס למעגלי החמ"ד? מהו ה"לשם יחוד" שצריך לומר לקראת מפגש בקהילה הלומדת? ( במקום סיכום...)

^ המפקח עובר מתפקיד המפקח לפוקח, למפתח, למאפשר, לשותף.

^ אין מרשם מדויק או הוראה "סגורה" אותה צריך לבצע. במפגש הפתוח כולם שותפים בהבניית הידע ובהצעה לכיווני המחשבה והעשייה.

^ " תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"- ריבוי הדעות הוא יתרון שרק ממנו ניתן ליצור שלמות. נכון להגיע פתוח ללמוד, בענווה גדולה, בצמצום עצמי, "מי שדעתו שפלה", בנתינת מקום. או אז הצמיחה היא גדולה.

^ "כל מורה הוא מורה ותלמיד" ( הרב סולוביצ'יק) כמו כל תלמיד... הוא תלמיד ומורה. כך במעגלי החמ"ד. כול אחד נותן ומקבל- ומתוך כך "כולם מקבלים עליהם.. זה מזה".

^ ממעביר ידע ומעביר "חומר" - לשותף ביצירה חדשה של הבניית הידע, במקום, בזמן, בתוכן, בצורה ומה שביניהם.

^ מעבר מ"זאב בודד"- להיות חלק מחבורה- בחבורה מתחברים, מרגישים, אין "פוזות", יש כנות, חשים אמת. מותר ליפול ולספר על קשיים, כמו גם לשתף ברגעי הצלחה ובחזקות המתגלות בדיבוק החברים.

^ הרוח הנושבת בקבוצה, האחריות שכול אחד לוקח לעצמו להביא את סגולותיו במיצוי מלא, המחויבות להצלחה , היצירה המשותפת- מצליחים לפרוץ דרך לשמים שמעבר לגבול.

^ כדי לחולל שינוי צריך לחולל אותו, אנשים נעים כשמניעים אותם...

^ "במעגל אין שם מעלה ומטה, ראש וסוף... וזה יום טוב לישראל". אין תחרות, אין קנאה, יש "יחד" וחינוך לשיתוף אמתי. חגיגה מרוממת...

^ התהליך חשוב, ה"איך" ולא רק ה"מה", הרוח ולא רק החומר, מאור הפנים, העין הטובה והצמיחה של כל החבורה.

^ ואחרי המפגש - לבדוק היטב, מה לקחתי לעצמי. באישיותי. מה השתנה בי? מה התחולל בתוכי בעקבות המעגל? מה התגלה לי על עצמי? מה נפתח בנשמתי אחרי השותפות בקהילה? מה התגלה לי על הארגון שאותו אני זוכה להוביל בענווה? ובאותה נשימה... מהן המשימות? מה נפעל ב"שטח" כדי שהדברים שאותם חוויתי יהיו קשורים וממומשים בהוויית בית החינוך . איזה "מעגלי חמ"ד" נוספים ניתן "לייצר"- תלמידים? מורים? הורים? קהילה?

מנהיגי חינוך יקרים מאוד.

נשתדל כולנו, להמשיך ללמוד זה מזה, ונתפלל לזכות באמצעות ההשתתפות במעגלי החמ"ד להשפיע טוב על תלמידינו ולהתחנך עמם לטוב ולישר.

מעגלי החמ"ד- קהילות לומדות

רבים מאתנו התנסו בהצלחה רבה ב"אחד על אחד" - תכנית שהצענו למפגש אישי ללמידה בין עמיתים לעבודה. לשמחתנו הרבה, התכנית פעלה והצליחה מעבר למשוער. מנהיגי חינוך רבים (מפקחים, מנהלים, יועצות, רבני בתי ספר, מובילי למידה ולב ועוד) שדרגו את הרעיון. הרחיבו את המתודה למורים ולגננות. באזורים רבים למדו את "אחד על אחד" ופעלו בלמידת עמיתים מעמיקה.

בהשראת הפעילות היפה הזו, שכאמור התנחלה בבתי ספר רבים, ובהשקה לה, מוצע כאן רעיון שנקרא "קהילות לומדות". זהו אחד המרכיבים החשובים בניהול ארגון שאיננו במבנה של פירמידה, אלא במבנה של רשת או מעגל. הגישה הרשתית איננה בהכרח "ממושמעת" לממונים עליה. היא יוצרת, יש לה צבע ייחודי, מקבלת מידע מכל כיוון, ומעבירה מידע לכל מי שנכון ללמוד. למשל, אם נעביר זאת לחדר מורים - המורה העובד במעגל, יפסיק להיות רק "מעביר ידע" או "מעביר חומר"... הוא יהיה שותף לחשיבה עם צוות יוצר, חושב, קובע חלק מתכניות הלימודים, קובע את זמן ההוראה, אופן ההוראה, דרכי ההיבחנות ועוד. הוא יפסיק להיות "מורה בודד" במערכת. הוא יהיה חלק ממעגל יוצר ופורץ דרך.

קהילה לומדת במעגלי החמ"ד, זו קבוצה של עמיתים לעבודה, המקבלים משימה /אתגר /הצעה לפריצת דרך, ועליהם ללמוד את הנושא ולהציע כיוון מעשי היכול להתממש. יש וריאציות שונות להובלת מעגל כזה: יש עמית קבוע שתפקידו להוביל או עמית מתחלף. האינטנסיביות של המעגל, תדירות המפגשים, "שיעורי הבית" לפני ואחרי. חיבור בין המעגלים השונים, לימוד והעמקה של מובילי הקהילה, אופי הליווי של המעגל, המשוב לדרך ההתקדמות ועוד ועוד. (בכל אלה נעסוק בהמשך נחשוב יחד ונשתף בהחלטות).

ההתנסות בעבודת צוות קיימת ולכאורה אין בה חידוש. עם זאת, ננסה לחזק ולדייק את הידוע, לחדש את מה שנכון, ולהפיק את המרב מקהילות הלמידה והמעגלים הפועלים במסגרות שונות (היה לנו ניסיון מצוין ברמה הארצית שהובילו זוהרה ור' גיל- ' מעגלי שיח' ל כמאה מנהלים, הרב דוד וורד קיימו פיילוט מוצלח מאד בעבודת המנהלים שלהם, במסגרת "מפקח ומנהליו", ועם מיכל הקמנו צוות שיוביל זאת ברמה הארצית).

המטרה - כל המנהיגות החינוכית של החמ"ד, ובהיבטים שונים, גם התלמידים, יפעלו כקהילות לומדות:

הנהלת החמ"ד, רשתות, צוות המחוז, מפקח ומנהליו, מנהלים, מובילי למידה ולב, מפמר"ים עם צוותי ההדרכה , יועצות , רכזות חינוך חברתי, רבני בתי ספר, גננות מובילות, רכזי מקצועות צוותי מורים, ותלמידים.

ארגונים שונים כבר התנסו בעבודה בקהילות לומדות בהצלחה רבה. למשל : ערי חינוך, שבנו את המודל לקהילה הלומדת - עפ"י מודל הנבחרת: הנבחרת היא קבוצה (של מורים, של מנהלים, של תלמידים) בעלת מטרה משותפת. למען השגת מטרה זו , כמו במשחק כדורגל, מקבל כל אחד תפקיד המתאים לכישוריו, מנצל את חזקותיו, ונותן ביטוי ליצירתו. ראיית היחיד והעצמתו היא תנאי הכרחי להצלחת הנבחרת, והיחיד מצדו, מחויב לרוח הקבוצה ולהגשמת מטרותיה. וכמו במשחק כדורגל ובספורט בכלל, נוצרת אנרגיה מרוכזת, משמעותית, ועצמתית, שביכולתה להגשים כמעט כל משימה.

שלושה מרכיבים מייחדים את הנבחרת מקבוצות אחרות:

1. מטרה משותפת נמדדת ושקופה – לנבחרת מטרה משותפת שכל המשתתפים מחויבים להשגתה. אין ביניהם תחרות אלא שיתוף פעולה ועזרה הדדית. כל נבחרת בונה כלי מדידה שמאפשרים לה להיות במגע שוטף עם תוצאות פעולותיה. התוצאות (הממוצע הקבוצתי, לא תוצאות הפרטים) מוצגות בשקיפות לכל חברי הנבחרת ומהוות כר לשיח מתמשך בין חברי הנבחרת במטרה לחפש ולפתח דרכים לקידום ההצלחה הקבוצתית.

2. כולם לומדים, כולם מלמדים – הנבחרת פועלת כרשת (ולא כפירמידה), כלומר כל אחד תורם ממומחיותו ומכישוריו, ונתרם על ידי אחרים. בנבחרת קיימת הכרה בשונות ובייחודיות של כל אחת ואחד. ומכאן, שכאשר ה’יחיד’ מועצם ומחוזק, ה’יחד’ יוצא נשכר.

3. בחירה – עד כמה שהדבר ניתן, רצוי מאוד שמשתתפי הנבחרת יבחרו לקחת בה חלק מתוך עניין ומשיכה אל תחום עיסוקה, ושההשתתפות לא תיכפה עליהם. כמו כן, עליהם לעבור תהליך קבלה לנבחרת , כאשר קריטריון הבחירה הוא מידת מעורבותם, מחויבותם, ויכולתם לתרום למטרה.

לצד ההגדרה היפה של "נבחרת" (מילה שיש בה, מחויבות להצלחה, "נבחרנו"...) ננסה לחזק ולהצביע על כמה נקודות נוספות, בחשיבות של פיתוח כולנו במעגלי החמ"ד, ומה ה"רווח" הגדול של ההולכים בדרך.

הגמרא בתענית (ז', ע"א) חידדה את העוצמה והצמיחה שיש בלימוד בקהילה. היא למדה זאת מדוגמאות שונות בעולם הטבע (אש, מים, דבש ויין, ברזל ועוד ועוד כדאי מאד לעיין שם). נביא רק מעט מהמובא שם: "אמר רבי חמא (אמר רבי) חנינא מאי דכתיב (משלי כז, יז) ברזל בברזל יחד לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה... אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים ..רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה ". כמה נפלא- יש צורך בזולת בכדי לחדד את עצמי, הקטן מדליק את הגדול, או בלשון אחר: במעגל – אין קטן וגדול... ולהגיע ממקום צמא, "דעתו שפלה", מבקש ללמוד ולצמוח.

ר' מנחם בן זרח, צדה לדרך (ורשא תר"מ) כתב על בעלי התוספות (בניגוד לרש"י שביאר כל דבר במקומו) : " והחזיקו על ידו ( רש"י) ניניו מבני בנותיו... והוא מכונה רבנו תם וחבר ספר קראו ספר הישר אשר לא יסולא בכתם אופיר... כי העידו לי רבותי הצרפתים בשם רבותם כי נודע ונתפרסם שהיו לומדים לפניו ס' רבנים (כמס' מסכתות התלמוד) שכל אחד מהם היה שומע ההלכה (הסוגיה) שהיה מגיד. גם היה לומד כל אחד לבדו מסכתא שלא היה לומד חברו והיו חוזרים על פה... וכל הלכה ומאמר, תנא או אמורא שנראה הפך או סתירה במקום אחר ישב ותקן על אופנו..."

וכך גם כתב בהקדמת הספר ים של שלמה (למסכת בבא קמא, ר' שלמה לוריא): "...לולי חכמי הצרפתים בעלי התוספות, שעשאוהו אותו ככדור אחד, ועליהם נאמר דברי חכמים כדורבנות, והפכוהו ממקום למקום, עד שנראה לנו כאחת, מבלי סותר ומבלי עוקר... ותוכן פסקיו יאושרו".

רש"י פירש וביאר כל סוגיה לגופה וכל סברה במקומה. בעלי התופסות, "המציאו" לימוד בית מדרשי משוכלל... "מעגלי החמ"ד / קהילה לומדת"...כל תלמיד לומד על בוריו מסכת אחת. וזו המסכת "שלו" שבה הוא שולט. בבית המדרש לומדים לפי סוגיות , וכל נושא שעולה, כל תלמיד מביא את הידע שלו במסכת שעליה הוא "אחראי". וכך בליבון משותף, ביצירה משותפת וחשיבה של כל הקהילה הלומדת  "עד שנתבררו כל הספיקות... הכול נראה כאחת..". ע"פ אותם עקרונות של בעלי התוספות, שסייעו למאות דורות של לומדי תורה, עד ימינו אלה, להציג תורה שלמה, מקיפה, ומיושבת, פעל רבי חייא בגמרא.

הגמרא במסכת בבא מציעא דף פ"ה (בתרגום חופשי) מספרת מה עשה רבי חייא כדי שלא תשתכח תורה מישראל (הוא הראשון שפיתח את שיטת הקהילות הלומדות.  ממקורות אחרים נוכל לומר שהוא היה בוודאי שמח וגאה להיות בחמ"ד, ועל כך בהזדמנות אחרת)

"אמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא" – מה עשה רבי חייא? זרע פשתן ועשה ממנו מצודות לצוד צביים. את הבשר האכיל ליתומים, ומן העורות הכין מגילות. על גביהן כתב חמשה חומשי תורה והלך בכפרים ולימד חמשה חומשים לחמשה תינוקות וששה סדרי משנה לששה תינוקות, לכל תינוק ספר אחד. ואמר להם: עד שאשוב אליכם, למדו זה את זה...

את הגמרא הנפלאה הזו ניתן לקחת לכיוונים שונים. כשרוצים להנחיל תורה בעם ישראל שלא תשתכח, חלילה, ויש שיטה לעשות זאת, כנראה שלכל פרט בסיפור יש משמעות וערך שנכון ללמוד ולעשות. מה נוכל ללמוד למעגלי החמ"ד.

אמון - בבסיס גישתו של רבי חייא נמצא האמון המלא בכל תלמיד! הוא פונה ל"ילדים מהרחוב" מתוך אמון מלא ביכולתם וברצון הפנימי שלהם ללמוד תורה ולהיות מסוגלים להעביר את התורה לעם ישראל. הוא סומך על כל תלמיד כך שמעביר אליו את האחריות בללמד את החומש שאותו הוא למד. הוא התמקצע בחומש אחד והאחריות היא שלו! בלי מורה מלווה ובלי חברותא מבוגרת... רבי חייא יצא לאתגר הבא., משאיר את הילדים "לבד", הילד אחראי שלא תשתכח תורה מישראל. והוא לוקח את האחריות עליו... העבודה במעגלי החמ"ד- כקהילה לומדת, יש בה ביטוי לאמון מלא בכל אחד מהמנהלים. בייחודיותו, בכך שיש לו תורה סדורה ללמד את קהילת הלומדים. וזו הדרך שלא תשתכח תורה מישראל.

העברת האחריות לחברי המעגל - זה נקרא היום בספרות המקצועית "השטחת הפירמידה". אמנם, רבים מהארגונים מתנהלים בצורה היררכית. "מלמעלה למטה". צורה ארגונית זו בולטת מאוד בצה"ל. עובדים בפקודות... (הכרחי לגמרי). הגישה של רבי חייא שהיה הראשון שפעל במעגלי החמ"ד (שיש מערכות שהתחילו לכוון לצורה זו של ניהול) - ניהול משתף, ניהול מאפשר, כשהאחריות משותפת למפקח ומנהליו, למנהל וצוות הניהול . ציור הפירמידה עבר למעגל. אצל ר' חייא כל תלמיד מבין החמישה היה אחראי על העברת החומש שלמד, וכל תלמיד מבין השישה היה אחראי על העברת סדר המשנה שלמד...

יש ערך לתהליך - הוא ישפיע גם על היעד להשגה. רבי חייא לימד בשיטתו לא "לקצר תהליכים"... היסודות חשובים, ה"לישמה" בטהרה משמעותי. רבי חייא , לכאורה, בזבז זמן יקר. התורה עלולה להשתכח מישראל, והוא במקום לכנס בתי מדרש עם המוני אנשים, יוצא לגדל פשתן, ללכוד צבאים ולעבד עורות? במעגלי החמ"ד יש מקום לשהות מעט, יש צורך להפנים את התהליך שאני עושה בבית ספרי, וכשאני לומד מזולתי. אין צורך רק במידע "יבש". למוסד חינוכי, ולניהול בית חינוך, יש צבע, וריח, וחיים, ומשפחתיות, ותוכן בתוך מסגרת, ואת כל אלה צריך לדעת להגדיר להעביר, ללמד ולנשום, ולא פחות, לדעת ללמוד את כל המרחב החינוכי על כל היבטיו והעולם הפנימי שהוא מבטא.

" למען זיכוי הרבים"- העברת תורת משה, צריכה להיות בשלמות, בקדושה, ללא נגיעה אישית, נטולת אינטרסים, מתחילת הדרך ובכל שלב שבו הנער לומד, כולל בהכנת התשתית ללימוד. הסבא מנוברדהוק (מדרגת האדם - זיכוי הרבים) כתב: "מבהיל הרעיון כמה לשם שמים יש במצב הזה, לא אמר: זה אני רוצה, זה אינו יכול, זה לפי כבודי. אלא כל מה שהרבים דורש עשה בהתלהטות, אשר כל נרצה בעיני ה'. אע"פ שחיצוניות המעשים המה בלי שרק... לא הביט על הברק החיצוני, אלא כיוון שהבין אשר כך קרובה אל המטרה שלא תשתכח תורה מישראל, לא חת מפני כל, ולא מנע אפילו בקוצו של יו"ד מאמצעים כאלה." תורה גדולה למד הסבא מנוברדהוק מסיפורו של רבי חייא. עבור הרבים, למען זיכוי הרבים, כשדואגים ללמד תורה בישראל - לא בוחלים בכלום! הכול מכובד לעשות. צדים צביים בהתלהבות, ומכינים את העורות כדי לכתוב עליהם חמישה חומשי תורה. אין משהו "שלא מתאים" ולא מכובד. כלל ישראל, ותורה לישראל - זה הנושא שהכול - נכון לעשות למענו.

במעגלי החמ"ד- כשקהילה מציבה לעצמה את החזון שאנו זוכים להשתדל ליישמו, העיסוק בעבודת הקדש החינוכית לשם שמים אמתי - מחייבת מקום של כנות ויושרה פנימית. "מותר" לשתף באתגרים ובדילמות העולות בחיי בית הספר. "מותר" לתת טיפים מיוחדים לבית הספר השכן, התפקיד שלנו הוא מעבר למוסד החינוכי שאותו אני מנהל, האתגר המשותף : "זיכוי הרבים".

מסירות נפש על עבודת החינוך- רבי חייא לא נתן לעצמו לתת שום תירוץ של "אין חומר לימוד", "אין מערכת", "אין משכורות", " התלמידים לא רוצים ללמוד", ועוד ועוד. כשיש מסירות נפש גדולה, והאחריות היא אישית שלך על כך שמורשת לימוד התורה תמשיך בישראל, נכון, צריך, ואפשר לעשות הכול! ושוברים את תקרת הזכוכית... מעגלי החמ"ד יחזקו בכולנו ערכים בסיסיים בעבודתנו המערכתית לחינוך ילדי ישראל. במסירות נפש, עם חזון החמ"ד העומד מולנו, יחד חברי הקהילה, נמצא את הדרך לשבור כל תקרת זכוכית.

לעשייה בפועל יש משמעות - לצד חשיבות התהליך, צריך להעמיד את התכלית שנלמד במעגלי החמ"ד. עם מה אני חוזר לבית החינוך, מה יהיה שונה, ואיזה פתח נפתח לי. זה ההבדל בין רבינא שאמר "אם התורה הייתה משתכחת מישראל הייתי מחזיר אותה בפלפולי" זה משהו תיאורטי, עדיין לא קרה בפועל: "אם התורה הייתה משתכחת..." ורבי חייא מלמד מה הוא עשה בפועל! שהתורה לא השתכחה, ועד ימינו אלה אנו ממשיכים מכוח אותה עשייה חינוכית גדולה וקדושה, ללמוד וללמד תורה. לדיונים תיאורטיים יש חשיבות ולא הכול יישומי ופועל. ויחד עם זאת, צריך לזכור – שאנשים נעים כשמניעים אותם, וכדי לחולל שינוי צריך לחולל אותו, בפועל... "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" הקהילות הלומדות יעבדו על נושא משותף שאותו הם מבקשים לקדם. יעד, או אתגר משותף שאותו הם יבקשו לפצח ולהוביל.

גילוי החזקות שבי, והיכולת להיפתח לזולתי- ר' חייא פרץ דרך חינוכית חדשה שאנחנו הולכים לאורה במשך מאות שנים. לימוד החברותות שמאפיין את בתי המדרש, שיטת הג'יקסו הידועה והנלמדת בלמידה פעילה. בבסיס שיטות למידה אלה עומדת התפיסה, שלכל אחד יש עולם עשיר שבו הוא מתמחה, וכולנו בענווה וברצון להיפתח למישהו אחר ולמשהו חדש שאנו חסרים, נוכל לצד גילוי כוחותינו, לקבל את מה שחברי לקבוצה יכול להעניק לי. (זו תורה גדולה, ולעיתים עבודה פנימית - להיפתח לאור שמביא חברי למעגל)

קשר אישי ואינטימי בין חברי מעגלי החמ"ד- הקשר האישי והחיבור המיוחד בין המורה והתלמיד - זו נקודה ארכימדית שעמדה בתשתית משנתו של רבי חייא. הוא "לקח אישית" כל תלמיד, והעדיף לא ללמד חמישה תלמידים את חמישה חומשי תורה. "חנוך לנער על פי דרכו" כפשוטו. זה לוקח זמן, אבל כדאי מאד לכוון ולהיפתח לקשר בין חברי הקבוצה להיוועצות, לחברות, לסיוע בשאלות משותפות וגם לשיחה של "דאגה בלב איש ישיחנה..".יש ערך רב.

במעגלי החמ"ד- חשוב יותר ה "איך" מה"מה" . הרגישות בין החבורה, האהבה, הביטחון, ההקשבה, מבט הפנים, היושרה, הנעימות, נתינת המקום- כל אלה חשובים לא פחות מ"הצלחה במשימה".

מה עוד יש ב"מעגל"?

בספר "בני יששכר" (מאמר ד') הוא מביא את המשמעות הרוחנית של המעגל: "אמרו רז"ל: עתיד הקב"ה לעשות מחול (מעגל) לצדיקים. עניין המחול הוא, ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף. כן לא יהיה לצדיקים לעתיד קנאה ושנאה לומר זה גבוה למעלה מזה...והוא הוא יום טוב לישראל כשאין ביניהם קנאה שנאה ותחרות..." הישיבה במעגל , מגיעה ממקום נקי. המבט הוא פנימה ולא החוצה, דרושה בו ענווה, הקשבה אמיתית, ונכונות להיות "נותן ומקבל"...

"חבורה" - "או חברותא או מיתותא" – או חברות או מיתה (ח"ו). גילוי כוחות החיים מגיע לידי ביטוי מלא – ככל שאנחנו יותר קשובים לזולת. בחבורה יש כוחות חיים, יש גילוי כוחות אלוקיים, יש השראה, יש עוצמה. "אלוקים ניצב בעדת אל" – בעדה, בחבורה, בחיבור, במשפחה אוהבת – "אלוקים ניצב".

אין מבנה היררכי של קו ישר – "כולם מקבלים עליהם על מלכות שמים זה מזה". ההסתכלות בעין טובה כלפי כל אחד, של כל אחד כלפי עצמו, המבט הטוב והאוהב בין כולנו – מאפשר גדילה וצמיחה. חשוב להזכיר, בחינוך – האווירה קודמת למילים...האינטונציה, הרגישות, המבט, מאור הפנים - כל אלה מאפשרים לכולנו להיות "אני"...אמתי, בלי "פוזות". כול אחד הוא עצמו, מתלבט, אשר משתף ובונה את בניין אישיותו באופן שלם.

ניתן לשחק במשחק הכיסאות...מותר להחליף תפקידים, אף אחד לא מתקבע למשהו אחד. ניתן לזוז, אפשר להשתנות, ולמעלה מזה- כל אחד מביט אל חברו כאילו הוא במקום הבא- היותר גבוה, יותר נכון...גם אם מישהו מבין החבורה נופל חלילה, הוא נתמך, נעזר וקם בחזרה. חברי המעגל מבינים, שנפילה היא "מקרה" ולא האדם עצמו.

כולם בדרך- הרמב"ם הגדיר את איש המעלה כ"תלמיד חכם" שעודנו תלמיד. או באופן אחר כתב השפ"א: על "זה השער לה' צדיקים יבואו בו"- מי שמרגיש שהוא תמיד "בשער"- יש לאן ללכת, יש רצון להתקדמות, יש שאיפה לעמול קשה, הוא הצדיק -"צדיקים יבואו בו". כולנו בדרך...

מה נלמד מהקהילה?

הפסוק "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", הקהילה בתורה מחוברת ליעקב. חז"ל לימדונו, שאברהם קראו הר, יצחק קראו שדה ויעקב קראו בית.הבית- בית חינוך כמשפחה, זו דוגמא נפלאה לקהילה. במשפחה כולם שותפים, כולם שייכים וכולם מחויבים.

על מה נתפלל לפני שניכנס למעגלי החמ"ד? מהו ה"לשם יחוד" שצריך לומר לקראת מפגש בקהילה הלומדת? ( במקום סיכום...)

^ המפקח עובר מתפקיד המפקח לפוקח, למפתח, למאפשר, לשותף.

^ אין מרשם מדויק או הוראה "סגורה" אותה צריך לבצע. במפגש הפתוח כולם שותפים בהבניית הידע ובהצעה לכיווני המחשבה והעשייה.

^ " תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"- ריבוי הדעות הוא יתרון שרק ממנו ניתן ליצור שלמות. נכון להגיע פתוח ללמוד, בענווה גדולה, בצמצום עצמי, "מי שדעתו שפלה", בנתינת מקום. או אז הצמיחה היא גדולה.

^ "כל מורה הוא מורה ותלמיד" ( הרב סולוביצ'יק) כמו כל תלמיד... הוא תלמיד ומורה. כך במעגלי החמ"ד. כול אחד נותן ומקבל- ומתוך כך "כולם מקבלים עליהם.. זה מזה".

^ ממעביר ידע ומעביר "חומר" - לשותף ביצירה חדשה של הבניית הידע, במקום, בזמן, בתוכן, בצורה ומה שביניהם.

^ מעבר מ"זאב בודד"- להיות חלק מחבורה- בחבורה מתחברים, מרגישים, אין "פוזות", יש כנות, חשים אמת. מותר ליפול ולספר על קשיים, כמו גם לשתף ברגעי הצלחה ובחזקות המתגלות בדיבוק החברים.

^ הרוח הנושבת בקבוצה, האחריות שכול אחד לוקח לעצמו להביא את סגולותיו במיצוי מלא, המחויבות להצלחה , היצירה המשותפת- מצליחים לפרוץ דרך לשמים שמעבר לגבול.

^ כדי לחולל שינוי צריך לחולל אותו, אנשים נעים כשמניעים אותם...

^ "במעגל אין שם מעלה ומטה, ראש וסוף... וזה יום טוב לישראל". אין תחרות, אין קנאה, יש "יחד" וחינוך לשיתוף אמתי. חגיגה מרוממת...

^ התהליך חשוב, ה"איך" ולא רק ה"מה", הרוח ולא רק החומר, מאור הפנים, העין הטובה והצמיחה של כל החבורה.

^ ואחרי המפגש - לבדוק היטב, מה לקחתי לעצמי. באישיותי. מה השתנה בי? מה התחולל בתוכי בעקבות המעגל? מה התגלה לי על עצמי? מה נפתח בנשמתי אחרי השותפות בקהילה? מה התגלה לי על הארגון שאותו אני זוכה להוביל בענווה? ובאותה נשימה... מהן המשימות? מה נפעל ב"שטח" כדי שהדברים שאותם חוויתי יהיו קשורים וממומשים בהוויית בית החינוך . איזה "מעגלי חמ"ד" נוספים ניתן "לייצר"- תלמידים? מורים? הורים? קהילה?

מנהיגי חינוך יקרים מאוד.

נשתדל כולנו, להמשיך ללמוד זה מזה, ונתפלל לזכות באמצעות ההשתתפות במעגלי החמ"ד להשפיע טוב על תלמידינו ולהתחנך עמם לטוב ולישר.

 

מוקירכם אברהם

אברהם

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il