משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת תצווה

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם!

 

ערב שבת קודש, פרשת "ואתה תצוה את בני ישראל", ננסה עוד משהו מתוק לכבוד שבת המלכה, קצר ככל שניתן.

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל."

לאחר שהביאו הנשיאים את קרבנותיהם, נצטער אהרן על כך שלא נטל חלק בהקרבת הנשיאים. ניחמו הקדוש ברוך הוא - "שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". יש להבין, במה נתייחדה הדלקת נרות המנורה על פני שאר קרבנות הנשיאים; למה "שלך גדולה משלהם"?

עונה ר' צדוק - הדלקת הנרות במקדש ירמז על הופעת אור תורה מאור הגנוז בנפשות ישראל בתורה שבעל פה, וזה הכח ניתן לאהרן להופיע ולהאיר בלב ישראל אור תורה שבעל פה על ידי הדלקת הנרות.

עניין הדלקת הנרות הוא, שמהמקום בו שורה השכינה, תצא הארה שתאיר ותופיע בנפשו של כל אחד ואחד מישראל; זה ייחודה של הדלקת הנרות ביחס לקרבנות הנשיאים.

ניתן להסביר את דברי ר' צדוק בעזרת המחלוקת בגמרא (נדרים לה,ב), האם כהנים הם שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן. (האם הכהנים הם שלוחי הקב"ה, או הם שלוחי עם ישראל?) אפשר לומר, ששני הצדדים קיימים בכהונה; יש עבודות שלעניינן הם שלוחי דידן, ויש כאלו שלעניינן הם שלוחי דרחמנא.

בעבודת הקרבנות משמשים הכהנים כשלוחים של עם ישראל. ישראל, הנמצאים למטה, במציאות התחתונה, רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא, לשוב אל מקורם. אך מהמקום בו הם נמצאים, אין בכוחם לעלות ולהתקרב, ולכן זקוקים הם לעזרת הכהנים.

מדברי ר' צדוק לגבי עבודת המנורה עולה, כי בהדלקת הנרות משמשים הכהנים כשלוחי דרחמנא. על הארת המנורה שאלו חז"ל: "וכי לאורה הוא צריך?!" תשובת הגמרא היא "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". במנורה מופיעה שכינה מלמעלה, והיא מאירה כלפי חוץ - לישראל ולכל באי עולם.  וכך בתנחומא: "כשאדם בונה בית עושה לו חלונות... כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, ושלמה בנה ביהמ"ק... עשה לו חלונות... כדי שיהא האור יוצא מבפנים מביהמ"ק ומאיר לחוץ". על פי זה נראה שבהדלקת הנרות מהווים הכהנים שלוחים של הקב"ה. יש שכינה ששורה במקדש, והעלאת הנרות והארת המקדש נועדו להשרות את השכינה בנפשו של כל אחד ואחד מישראל, להאיר את ההארה בליבותיהם של ישראל. אם כן, ברור מדוע משמשים הכהנים בעבודה זו כשלוחי דרחמנא. הקדוש ברוך הוא רוצה להשרות שכינתו בנפש כל אחד ואחד מישראל, להאיר את ליבותיהם, והכהנים בהדלקת הנרות הם שליחים של הקב"ה לכך.

אם כן, בעבודת הקרבנות משמשים הכהנים כשלוחים שלנו, ובהדלקת הנרות - כשלוחים של הקב"ה.

הרב בלומצויג הסביר זאת נפלא! יכולתם של הכהנים להיות שלוחי דידן בעבודת הקרבנות, היא רק מכח היותם גם שלוחי דרחמנא. וכן להיפך; יכולתם להיות שלוחי דרחמנא בהדלקת הנרות, היא רק מכח היותם גם שלוחי דידן.

מי שיכול להיות שליח של הקב"ה להאיר ליבותם של ישראל יש לו צד שהוא מחובר לכלל ישראל! ולהיפך. מי שהוא שליח של עם ישראל, הוא חייב להיות מקושר להקב"ה ושליחו.

לכאורה זה לא לגמרי פשוט... היה ניתן לומר שמי שהוא שליח של הקב"ה צריך להיות מנותק מעם ישראל, נבדל, עליון. אולי אפילו מתבודד ומנסה בדרך זו להתקרב להקב"ה?

אבל כנראה שהמשוואה היא הפוכה. רק מי שהוא שליח של עם ישראל, מרגיש את דופק האומה ואוהב כל אחד מישראל, רק הוא יכול להיות שליח דרחמנא! ולהיפך... הקב"ה ממנה את הכוהנים להיות שליחים שלו, להאיר כל אחד ואחד מישראל, רק מי שזוכה להיות מחובר לאומה.

לאהרון היו את שני הפנים. מחד- אהרון נכנס לפני ולפנים, שיא הקשר האינטימי עם הקב"ה! (שלוחי דרחמנא) ומאידך- אהרון :"אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"; (שלוחי דידן...) הוא שליח ה' משום שהוא אוהב כל ואחד מישראל. מתוך אהבתו הגדולה לעם ישראל הוא זוכה להיות שליח הקב"ה. ולהיפך.

כך גם אולי ניתן להסביר את האיסור של " לא יזח החושן מעל האפוד".

על החושן היו קבועות שתים עשרה אבנים, אבני זיכרון, שעליהן היו חרוטים שמות בני ישראל: " ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקדש, לזיכרון לפני ה'".

האיסור של "לא יזח החושן", מחייב ששמות בני ישראל יהיו צמודים לליבו של אהרון. זה פשוט ועמוק... כל מציאותו ואישיותו של אהרון היא להיות מי שנושא על ליבו את שמות בני ישראל כולם ובעצם נושא אותם בתוך ליבו! החובה מבטאת את המקום בו נמצא אהרון."תניא רשב"י אומר: הלב הזה ששמח בגדולת אחיו, יבוא וישמח וילבש אורים ותומים" (תנחומא).

ובתווך, בין כפלי חושן, היו האורים והתמים שהיו שמותיו הקדושים של הקב"ה: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרון בבואו אל ה'".

על ליבו של אהרון היו גם שמותיו של הקב"ה (אורים ותמים) וגם שמותם של שבטי ישראל. וכמו שכתבנו על שלוחי הקב"ה ושלוחי עם ישראל שהם שזורים זה בזה, מחייבים זה את זה, ואי אפשר זה בלא זה, כך על ליבו האוהב של אהרון היו שמותיו של ה'!!! וזה מחובר לגמרי לחסד ורחמים לוויתור ושימת לב. לחושן שעליו שמות בני ישראל.

ונכון אולי לדייק את ההבדל בין הפסוקים של האבנים שעל החושן לבין האורים ותמים המקופלים בתוך החושן.

נשים לב לדמיון בין שני פסוקי הסיכום:

פסוק כט [סיכום א']: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

פסוק ל [סיכום ב']: וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

המילים החוזרות בשני הפסוקים הן: ונשא אהרון – את בני ישראל – על ליבו – בבואו – לפני ה' תמיד.

מילים אלו הן המסכמות את תפקיד החושן: הכהן נושא על ליבו את בני ישראל בבואו לפני ה'. לכאורה יש כאן חזרה מיותרת. מדוע התורה בוחרת להציג את סכום מעשה החושן פעמיים?

שני פסוקי הסיכום אמנם מקבילים זה לזה, וחוזרים על אותן מילים, עם זאת, כשמעיינים היטב בפסוקים אלה ניתן להבחין שדווקא הדמיון הרב שבין פסוקי הסיכום הוא המדגיש את ההבדלים שביניהם:"ונשא את שמות בני ישראל", לעומת: "ונשא את משפט בני ישראל". 'ביאה אל הקודש' לעומת 'ביאה לפני ה' '. בפסוק כט מוזכרת תחילה 'נשיאת [שמות] בני ישראל' ורק אחר כך מתוארת ה'ביאה [אל הקודש]'; לעומת פסוק ל מוקדמת ה'ביאה [לפני ה']' וכתובה לפני 'נשיאת [משפט] בני ישראל'. והבדל האחרון- לפי פסוק כט, בבואו אל הקודש אהרון נושא על ליבו את "שמות בני ישראל"; לעומת פסוק ל, בבואו לפני ה' אהרון נושא על ליבו את "משפט בני ישראל", כלומר: את האורים והתומים.

משמעות ההבדל הוא, שלפי פסוק כט, בני ישראל הם המרכז. אהרון מכניס את בני ישראל איתו אל הקודש. החושן עצמו, כלוח הנושא את שמות בני ישראל, מסמל את היות אהרון נציג עם ישראל בבואו אל הקודש. לפי פסוק ל העמידה לפני ה' היא המרכז. האורים והתומים הניתנים בתוך החושן נותנים לחושן ממד נוסף, שבו העמידה לפני ה' היא המרכז.

משמעות זו דומה לכוון אותו ניסינו ללמוד. בני ישראל נכנסים אל הקדש (שמותם על החושן), ועומדים בתנועת נפש שונה- "לפני ה'"

ונסיים (אחרת מרש"י) בדעתו של רב האי גאון (אוצר הגאונים ברכות, סימנים ד-ו)שהאורים והתומים הם אבני החושן עצמן... וזה נפלא! אולי שמות בני ישראל ושמותיו של הקב"ה משתרגים זה בזה...

צוות יקר וקדוש.

תורה גדולה למדנו בהגדרה של מי זוכה להיות שליח דרחמנא? כל מי שמחובר יותר, אוהב יותר ורגיש יותר לכול אחד מישראל. אהרון, מתוך שהיה אוהב שלום ורודף שלום, הוא זוכה להיכנס לפני ולפנים. שנזכה בעז"ה.

 

שבת שלום לכולנו, לכל משפחת החמ"ד ולכל בית ישראל.

אברהם

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

 

הרב אביחי ניסן בן חיה

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il