משולחן ראש המנהל

מנהיגי חינוך | אור גדול חוזר אלינו... ארבעה סיפורים פשוטים על רגעים שיש בהם אור | פרשת תרומה

 

חדש!!!

לבקשת רבים - המאמר שלנו להאזנה בדרכים> להאזנה לחצו כאן

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם!

 

 

אתמול התיישבתי לכתוב את המייל השבועי, לפני שכתבתי, עברתי על המיילים שקיבלתי ופגשתי בידיעות שזכיתי לקבל ממנהיגי החינוך והתרגשתי. לכאורה דברים שבשגרה ובכול אופן. (זה קורה כל הזמן!! ב"ה. הפעם זה הגיע ביחד..) על עשייה נפלאה ומבורכת, על אוסף של בתי ספר שקיבלו פרסי הצטיינות בנושאים שונים!! כמו חמ"ד פלך במקום הראשון באולמפידת החלל, כמו חמ"ד חב"ד נס ציונה שזכו בפרס הרובוטיקה של חברת FIRST, פרס למגמות ארץ ישראל ועוד מצטיינים רבים.
מבקש באופן לא שגרתי, לשתף ב"מעט מן האור" מעבר לעדכון השבועי "קולות מהשטח"( מתוך רצון לקצר, ולהביא נושאים מגוונים) לזיכוי הרבים.

א. "עם מקדשי שביעי"
לא מעט בתי ספר של החמ"ד שותפים מלאים בתחרויות בינלאומיות בתחומי למידה שונים. רבים מגיעים עם מדליות, ופרסים במקומות הראשונים. יש בכך קידוש השם " כפול"...
הישיבה התיכונית חמ"ד תורה ומדע ליד מרכז אקדמי לב, רגילה בכך. והפעם הם זכו!!! וב"ה, לא בתחרות... אלא " במקום גבוה, אצל גבוה מעל גבוה"...
וכך כתב תלמידם עידו בוקר 
"עם מקדשי שביעי" – שבת בסאו פאולו-ברזיל / עידו בוקר
בקיץ תשע"ה התקיימה בסאו פאולו שבברזיל התחרות הבינלאומית orldSkills International Sao Paulo 2015, מעין אולימפיאדת נוער (עד גיל 22-24) של כישורים ומיומנויות במקצועות שונים (היום קרוב ל60). התחרויות מתקיימות משנת 1950 פעם בשנתיים באחת מ-60 מדינות החברות ב WSI. אחרי אימונים של כשנה וחצי ותחרויות בארץ ובחו"ל (התחרות הלאומית של רוסיה), זכיתי להשתתף בתחרות הבינלאומית האחרונה (2015) בברזיל בקטגורית "אלקטרוניקה". את האימונים התחלתי באלקטרוניקה כתלמיד הישיבה התיכונית תורה ומדע ליד המרכז האקדמי לב, והם נערכו במעבדות של הישיבה התיכונית ע"י צוות מדריכים בליוויו המקצועי של אינג' דוד גלמן מאמן הראשי של נבחרת האלקטרוניקה, מרכז מגמת אלקטרוניקה בישיבה, ומרצה במרכז האקדמי.
התחרות עצמה נערכה בימים רביעי עד שבת, משימה אחת בכל יום. שני הימים הראשונים של התחרות עברו בהצלחה, והמשימות היו ברמת הקושי שצפינו. בבוקר היום השלישי של התחרות, יום שישי, ציפינו להשלים את המשימה השלישית תוך ארבע שעות ולהמשיך לעבוד על המשימה הראשונה במשך עוד שעה וחצי. כניסת השבת היתה בשעה שש, ולכן חשבנו שהזמן יספיק לנו; אם נתחיל בתשע כרגיל ונסיים לפני ארבע. בשעה תשע, הודיעו שהחברה שהיתה אמורה לייצר את המעגלים מהמשימה הראשונה (עליהם היינו אמורים לעבוד באותו יום) לא הצליחה לעמוד בדרישות האיכות. ההשלכה המידית היתה דחיית החלק האחרון של המשימה הראשונה למחר, כלומר לשבת. מיד עם דחיית המשימה ניסה ה-expert הישראלי, אינג' גלמן, לאפשר לי להתחרות לפני כניסת שבת. למרות הבקשות וההשתדלויות, סירבו מארגני התחרות. 
ניגשנו למשימה השלישית, אך רצף של תקלות ועיכובים רבים שלא היו תלויים בנו, גרם לכך שהתחלתי לעבוד אחרי השעה שתיים וחצי. אחרי שעתיים של עבודה, לקראת השעה חמש, הפסקתי לעבוד. יצאנו בחזרה למלון והגענו כמעט עם כניסת השבת, אחרי המתנה ארוכה למונית.
עוד לפני פרסום התוצאות, משיחות עם המתחרים שאיתם דיברתי התברר שהמשימה הרביעית (שהתקיימה כולה בשבת) היתה קלה יחסית ותחושת ההחמצה הורגשה היטב. מהתיאור שקיבלתי מהם, נראה היה שהייתי מסוגל לקבל מספר מכובד של נקודות באותה משימה.
בתחילת טקס הסיום, שנערך ביום ראשון בערב, התפרסמו תוצאות התחרות.
למרות ההיעדרות ממשימה שלמה ועוד חלק ממשימה אחרת, הניקוד הסופי היה 463 נקודות מתוך 600, כאשר המתחרה היפני שסיים ראשון קיבל 540 נקודות והמתחרה הגרמני, שסיים עשירי וזכה במדליית הצטיינות המחולקת לעשירייה הראשונה, סיים עם 508 נקודות.
לא זכינו בתחרות האלקטרוניקה העולמית, אך דומה שזכינו במקום גבוה, בחשבונו של גבוה מעל גבוה, בשמירת ציוויו על השבת שניתנה לנו לאות על קדושת ישראל, ועל היותו ריבון העולם כולו, על כלל אומותיו.
אשרינו.
לכאורה פשוט לגמרי, ואין צורך לציין מה שברור... ובכול אופן, מותר לקחת את הסיפור ולומר להקב"ה תראה את אהבתם של בניך מקדשי שמך... אשרינו שאנו זוכים..
ב. חמ"ד וחסד 
זה דבר שבשגרה. כולנו, ב"ה, עטופים בכך בחינוכנו בבתי החינוך. וכך הפעם (העביר ר' אריה המפקח) בישיבת חמ"ד נעם בירושלים:
תלמידי שכבת י' בישיבה החליטו לתת לעובדי הניקיון יום חופש. הם החליטו שביום מסויים הם ייקחו על עצמם את כל עבודות הניקיון, וכך לשחרר את העובדים ליום חופשה. בנוסף, אספו כסף מכולם וקנו לכל אחד מהעובדים (שלושה בסך הכל) שובר לארוחה זוגית במסעדה. הכל יוזמה של התלמידים. מקסים בעיני!
לא מורכב, אין צורך להתפעל, ובכול אופן , מותר לומר אשרינו שאנו זוכים...

ג. יש"י - יחד שבטי ישראל
אנחנו מכוונים חמ"ד כולנו. ומתוך כך אנחנו מתחנכים היטב לראיית עצמנו חלק מעם ישראל כולו. מחויבים לכלל ישראל,פועלים למען האומה כולה, אוהבים את כנסת ישראל וכול אחד ואחד מישראל. כך קיבלנו הפעם ( נריה, מדריכת יש"י):
ברצוני לשתף אתכם ברגע מרגש.
לאחר מאמצים רבים, יצא לפועל אתמול מפגש משמעותי וייחודי במסגרת יש"י.
המפגש התקיים בין אולפנת צפירה, ישיבת השומרון ואורט חולון. כאשר הבנות של אורט הגיעו לצפירה, וישיבת השומרון הגיעו להיפגש עם הבנים של חולון. 
במפגש ... מעגלי שיח משמעותיים בהנחיית מדריכים מקצועיים של העמותה.
היום היה מוצלח מאוד והשאיר חותם רציני בקרב התלמידים מכל הצדדים ובעיקר רצון להמשך. 
וכך  גם רכזת חינוך (קורין) מבית ספר ממלכתי:
מתכבדת לספר לך על מפגש ראשון מסוגו, שאירגנתי בבית הספר בו אני מלמדת .
מנהל קריית החינוך שלנו , קסו אשר , תמך בכל שלבי ההכנה .

היום היה מפגש בין תלמידים בשכבה יא - הבנות בפינס והבנים בכפר הרואה.

המפגש היה מאוד מוצלח , השיח ביני לבין הרב משה מכפר הרואה והרב גלעד מכפר פינס להכנות השונות היה שיח מעניין וחברי - שתוף פעולה ברמה גבוהה!הובלת היום הייתה כולה ע"י תלמידים מנחים שנפגשו פעמיים כדי להכין חמרים.

אין צורך להתפעל, ובכול אופן, מותר לומר, אשרינו שאנו זוכים.
ד. בין היתר, תפקיד המחנך (כשצריך...) לחבר בין אבא אימא והילד!
דווקא כמי שחרטו על דגלם להשתדל להיות "בית חינוך כמשפחה" אנחנו זוכרים היטב, שמצוות החינוך והלימוד הוא על ההורים. אנחנו מתפללים להיות שליחים נאמנים של האימא והאבא.
המקום שלנו בתוך המשולש "הורים- ילד- מורים" הוא מורכב, רגיש ומאד משמעותי! המחנך צריך לזכור היטב, שגם כשהוא מורה לחיים!!! וגם כשאנו מבקשים מעצמנו להיות "חמ"ד לתמיד"! ההורים נשארים בשמחה עם ילדיהם עד מאה ועשרים. בנקודה זו, התפקיד שלנו, לעיתים כשיש צורך, לסייע לחיבור הזה שבין הבן לאביו. בין הילד להוריו. הנער צריך לדעת וכך לנהוג , שלעולם אבא הוא אבא!!!
בכפר הנוער "נווה עמיאל" (כפר לתלמידים מאתגרים שחלקם זהו ביתם...) ל"אסיפת הורים" יש משמעות מיוחדת, רגישה ובעלת משקל אישי וחינוכי רב. (למשל סיפר לי עדיאל מנהל הכפר, שתלמיד שהוריו לא באים לאסיפת הורים, התלמיד "בוחר" מי מצוות המורים יתלווה אליו במפגש האישי עם המחנך וכל המורים, והוא משמש בהורה לכול דבר " איזו התרגשות הייתה לי כשתלמיד נגש אלי ו"בחר" בי, איך אפשר לא להתרגש ולא לבכות...)
וכך כתב (הבאנו את תמצית הדברים) מנהל הכפר לצוות המורים והעובדים אחרי ערב ההורים: 
"בכל מוסד חינוכי ישנם ימים מרוכזים של שיח ומפגש עם הורים, שהרי זה טריוויאלי ומתבקש. אז מה יש כאן במפגש הזה וביום הזה שבכל שנה מחדש מסעיר את רגשותינו כל כך? מה מספרות ועל מה מעידות שלל הדמעות שזולגות ביום הזה ללא שליטה? אני חושב שהניגון ששמענו יחד בזמן ההתכנסות המרכזית- תרגם את התחושות בצורה האותנטית ביותר. 3 חניכים עומדים על הבמה, נבוכים ומתוחים וזועקים את המילים הבאות: 
(כולנו מכירים את השיר אבל אני מזמין אותנו לשהות רגע מול המילים. מרתק...) 
למיטב ידיעתי- השיר (קישור למילים: אבא חבר אמר לי לכתוב שיר עליך)במקור נכתב על שיח עם אב שהיה ואיננו, אך כמו כל יצירה מרגע שיורדת לעולם- היא הופכת להיות נחלת הכלל וכל אחד מאפשר לה לגעת בו בדרכו. השיר הזה היה בחירה ממוקדת של חניך שביקש מאוד לשיר ביום הזה דווקא אותו. על פניו- נדמה היה שהכל מוכן לקראת הביצוע. לאחר לא מעט חזרות על השיר החניכים כבר היו מוכנים ומזומנים. במהלך החזרה הגנרלית אחד מהם קיבל טלפון. ההורים לא יגיעו בסוף. "לא מסתדר". "עבודה". "אבא הרי עצמאי". וכד'..... הנער רץ לחדרו, הסתגר ונאלם. שהרי כל מילה תהיה מיותרת בסיטואציה הזו... 
לאחר דאגה ומאמצים של כמה אנשי צוות מופלאים- הוא נעתר לחזור לחזרה הגנרלית מתוך תקווה שמשהו עוד ישתנה. לא קל היה לשוחח עם ההורים ולהעביר מסר חד משמעי - בנם חשוב להם- הם מוכרחים לבוא. מוכרחים. הצוות הישיר מצידו עשה את המקסימום לחבק, לכבד, ללמד זכות, ולחבר. ואז, ברגע אחד- התחיל הדיאלוג. אולי אף מדויק יותר יהיה לומר- התחיל המונולוג. עומד נער על הבמה, מתעלם מכלל הנוכחים באולם, מישיר מבט לאבא שיושב בקהל וזועק למיקרופון את מה שאולי לא הצליח, או שמא לא העז לומר לאבא עד כה... 
אבא, סלח לי. סליחה אבא!!! אבא, סלח לי!!! אתה יודע כמה פעמים רציתי לומר את זה אבא? לא הצלחתי! הייתי צריך מיקרופון ופלייבק והרבה אנשים לידי כדי להוציא את זה מבפנים החוצה. לקח לי זמן כדי להבין - אתה שייך לי כמו שאני שייך לך אני נער מתבגר אבא. אני עובר עם עצמי תהליכים. לקח לי זמן להבין שהקשר בינינו נצחי אבא, שאני שייך לך ואתה שייך לי...ורציתי לומר לך עוד משהו אבא, שאני לא מאמין שאני באמת הולך לומר לך. אתה יודע אבא? בשיר המקורי- שלומי שבת ממש צועק את השורה הזו, אני מניח שזה לא סתם... אז אבא- תקשיב טוב: אני אוהב אותך!!! אני רוצה שנדבר אבא! אני זקוק לך! בוא לא נשמור בפנים אבא, בוא נדבר.....בבקשה אבא!!!
אבא, אבא, שמת לב כמה פעמים קראתי לך 'אבא' בשיר הזה? אתה יודע כמה זה קשה לי,  אני רוצה לקרוא לך רק 'אבא'! הגיע הזמן להודות בזה... אני זקוק לאבא!!! חבר אמר לי לכתוב שיר עליך החבר הזה שאמר לי לכתוב- אולי זה פשוט הקול הפנימי הזה שמבין שדרך מילות השיר- ..., אבא. 
זוהי כמובן אינטרפרטציה שלי לאותם רגעים מרטיטי לב ומעוררי השראה שהיו באולם. ...העיניים שחזו בחיבוק שהנער קיבל מאביו ברגע שירד מהבמה- לא נותרו יבשות... יקיריי!
בחרתי סיפור אחד מיני רבים. כל נער הוא עולם קטן וכל נער מביא איתו את הסיפור והניגון שלו... 
מנהיגי חינוך יקרים.
מותר להתפעל... ולומר אשרינו כולנו שאנחנו שייכים למשפחה שכזו. 
שמחנכת למצוינות לימודית וערכית, לאהבת עם ישראל וכול אחד ואחד מישראל, מתוך תורה גדולה תורת חיים.

 

 

תודה על הזכות להיות חלק...
מוקירכם מאד

אברהם

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il