משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת משפטים

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם! 

 

ערב שבת קדש פרשת "ואלה המשפטים". "ואלה... מה אלה מסיני אף אלה מסיני." לימוד גדול שהתורה שלנו עוסקת בהתרגשות של מתן תורה המחוברת לפרטי החיים "כי תקנה עבד עברי..". נשתדל עוד משהו מתוק לקראת שבת קדש, קצר ככול שניתן.

בשבת שעברה, בפרשת "יתרו" לפני המעמד הגדול של קבלת תורה, עם ישראל מביע את הסכמתו לקבל את התורה:" ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה". עם ישראל כאיש אחד "ויענו יחדיו!!... נעשה" בלשון יחיד.

בפרשה שלנו, בסוף פרשת משפטים, שוב נפגשים בנכונות העם לקבל עליו עול מלכות שמים, והפעם בתוספת המילה "ונשמע": " ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ( פעמים שאנו טועים, ורגילים לצטט את "נעשה ונשמע" שנאמר קודם מתן תורה...).

שתי שאלות עומדות ברקע:

1. מה ההבדל בין שתי הקריאות "נעשה" לפני קבלת התורה, לבין "נעשה ונשמע", או בלשון אחרת- מה ההתפתחות שעברו בני ישראל, מקודם קבלת תורה, שאמרו "נעשה" לסוף פרשת משפטים, שאמרו "נעשה ונשמע"?

2. השאלה הידועה והמתבקשת- כיצד ניתן לעשות לפני ששומעים? הסדר היה צריך להיות הפוך- "נשמע ונעשה.."

(את השאלה הראשונה נשאיר פתוחה למחשבה (מרצון להישאר ב"קצר.."), רק נציע כוון ראשוני למחשבה. מה שהתווסף מקודם מתן תורה בסיני ועד ברית האגנות - היה העיסוק בלימוד תורה והעמקת ידיעת התורה בעיקר במצוות של בין אדם לחברו. )

ולשאלה השנייה, כיצד מקדימים "נעשה" ל"נשמע" נביא כמה כווני תשובה.

כמה מרבותינו הראשונים חילקו בין מצוות שעליהן נאמר: "נעשה" לבין מצוות שעליהן נאמר: "נשמע":

האבן עזרא כתב: "נעשה כל המצוות שציוונו עד עתה, ונשמע כל המצוות העתידות"

או בחלוקה אחרת בין "נעשה" ל"ונשמע": "נעשה"- המצוות הנטועות בלב ו "ונשמע"- מצוות הקבלה.

או חלוקה בין מצוות "עשה " ( על זה נאמר "נעשה") ל"לא תעשה"- על זה אמרנו "ונשמע".

הרמב"ן כתב:" עשה כל דברי ה' אשר ציוונו בעשרת הדיברות, ונשמע לקולך לכל אשר ציווית או תצווה".

העיקרון בתשובות פשוט- הם קיבלו על עצמם, שני "סוגי" מצוות, שהרי לא נכון, לכאורה, לקבל על עצמך ציווי בלי ששמעת קודם?...

חז"ל , כידוע, העלו את התשובה הפרדוקסאלית של הקדמת "נעשה" ל" נשמע" למדרגת המלאכים:

"אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב: "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ"- ברישא עושי, והדר לשמוע". (שבת פח.)

(יש עיון נפלא!! של הרב חנן אהובנו, שלומד לעומק את הגמרא בשבת, כשהוא מצביע על ההבדל במספר המלאכים שקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים (שישים ריבוא..) וכשנוטלים להם הכתרים אחרי חטא העגל:" "ירדו מאה ועשרים ריבוא..")

אנחנו נבקש לראות כמה גישות ל"נעשה" קודם שנשמע.

א. חשיבות עשיית המצווה, גם ללא שמיעה, או בלשון שלנו, ללא "שהתחברתי למצווה". וכך כתב מו"ר הרב ליכטנשטיין, (נביא מעט מדבריו) "...רצוני להתמקד ביסוד שעומד בבסיס קיומנו כיהודים... אשר מובע בתמציתיות בפסוק... "ויצו ה' א-להים על האדם" (בראשית ב',טז). במילה אחת: מִצווה. היהודי מוגדר על ידי היותו מְצֻוֶה.

אנו חיים בעולם שבו אידאל המימוש העצמי נראה מובן מאליו... אם תשאלו כיום אנשים לאיזו מטרה הם חותרים, וכוונתי לאנשים רציניים, התשובה הנפוצה ביותר תהיה, קרוב לוודאי, שהם מחפשים אחר המימוש העצמי והביטוי העצמי שלהם. כאשר לימדתי באוניברסיטה בארצות הברית קורס ב'אומנות הכתיבה למתחילים', תשובה זו הייתה הנפוצה ביותר, כמעט ללא יוצא מן הכלל, בשיחותיי עם הסטודנטים. בשבילם, המטרה המרכזית של הכתיבה הייתה הבעת תחושותיהם.

...כלל הלכתי מפורסם, שעשוי להיתפש גם כהשקפת עולם פילוסופית, קובע ש"גדול המְצֻוֶה ועושה ממי שאינו מְצֻוֶה ועושה"... במידה רבה, רואה היהדות את האדם כ'מְצֻוֶה'. לו נתבקשתי למנות מאפיין אחד שעומד במוקד היהדות, הייתי מונה ללא ספק את ה'מִצווה'. המִצווה מניחה מראש שבאמצעותה מתקיים מפגש בין המְצַוֶה לבין המְצֻוֶה. זוהי משמעות אחת של המונח 'מצווה': מעשה וחוויה שבהם הקב"ה מצווה את האדם והאדם נענה לצו.

...במידה מסוימת, לחיות חיים של מצווה, פירושו לשעבד ולהכניע את רצונותינו ותאוותינו. המְצֻוֶה נוטה יותר לחיים תיאוצנטריים, שהקב"ה במרכזם, מאשר לחיים אנתרופוצנטריים, שהאדם במרכזם. האדם הַמְצֻוֶה מונחה על ידי רצון ה', לא על ידי תאוותיו והעדפותיו שלו. "בטל רצונך מפני רצונו" (אבות ב,ד), זה כלל גדול בתורת היהדות. אפילו בתוך עולמה הפנימי של עבודת ה', צריך אדם להישמר שלא לשים בראש את נטיותיו שלו.

... אדם אינו יכול לבוא ולשפוט את התורה ואת הקב"ה, ולהיכנס לטרקלין של תורה ועבודת ה' כאילו היו חנות נעליים או קניון. מטרת האדם בביקורו בקניון היא בדיוק לתת מענה למאווייו ולצרכיו האישיים, ולבחור מתוך האפשרויות הרבות את מה שמביא אותו לידי סיפוק ומימוש תאוותיו. אדם אינו רשאי לערוך 'מסע קניות' בעולמו של הקב"ה. או שהוא מבין מהו פירושה של קבלת עול מלכות שמים, או שלא. עליו לבחור: או שהוא רואה עצמו כמצווה וכמחויב, ובמקרה זה אינו בורר או בוחר לעצמו איזו מן המצוות יקיים...; או שלא יוכל כלל להיות שותף למערכת המצוות... היהדות בנויה על עקרון היסוד של "בטל רצונך מפני רצונו", על הגדרת ישותנו כמצווים ועושים.

(ויצו ה' א-להים על האדם` - חיים של מִצווה, הרב אהרן ליכטנשטיין )

הדברים נפלאים ומדברים בעד עצמם! אדם לא רשאי לעשות "מסע קניות"... בעולמו של הקב"ה- האדם כמצווה!!!

ב. גישה כמעט הופכית למה שהבאנו, אנו מוצאים בדברים שכתב הרב זצ"ל, במאמר לחג השבועות: ( מאמרי הראי"ה)

"הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו.

...ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הווייתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע..."

יסוד עצום מלמד אותנו הרב. במעמד הר סיני, "נהיינו ישראלים טבעיים טהורים" וטבענו הוא- תורה! הקדמת "נעשה" ל"נשמע" אפשרית, כיוון שאין צורך לשמוע קודם העשייה. התורה טמונה בתוכנו פנימה, והרצון הטבעי שלנו הוא לקיים תורה. ( רמ"ח מצוות "עשה" כנגד רמ"ח איברים, ושס"ה מצוות "לא תעשה" כנגד שס"ה גידים, מובן לפי זה. התורה מתאימה לנו, מצויה בנו, טבעית לנו, "וחיי עולם נטע בתוכנו". די מובנת, לפי זה, ההגדרה של ר' נחמן, המצוות כעצות...)

ג. ב"שפת אמת" (פרשת יתרו) אולי נמצא אפשרות לחבר בין שתי הגישות. בין ה"ציווי" האדם כמצווה, לבין המצווה כ"צוותא" ממקום של חיבור, שהמצוות טבעיות לנו, ואנו מבטאים בקיום המצוות את עולמנו הפנימי:

"גבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו" שהקדימו נעשה לנשמע. אם כי בוודאי יש לבטוח ולהאמין כי לא יצווה השם יתברך רק אשר יהיה בכוחם. אך כי קבלו על עצמם לזכות לשמוע על ידי המעשה. וזה הקדמת נעשה לנשמע. וזהו עושי דברו. כי הנה בכל מעשה יש כוח דבר ה'... וכשעושים המעשים כראוי זוכים לשמוע הקול שהוא למעלה מהדיבור... ומובן גם לכל אדם כי הקול בפנימיות מהדיבור שמתחלק לפרטי דברים. והנה בני ישראל זכו במעשיהם וקבלת מלכותו. לשמוע קול השם יתברך...

קודם עושים את המצוות כציווי מוחלט "עושים המעשים כראוי.." וכשאדם מבין את מקומו מול הקב"ה, הוא מפנים שהקב"ה מבקש את טובתו, אוהב אותו ומבקש לצוותו "רק אשר יהיה בכוחם". היהודי , מתוך העשייה הוא מבין שהמגמה של ה' המצווה, היא אותה בקשה של האדם "המצווה". " לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", "לטוב לך" מתוך אהבתו אותנו.

ד. צורה אחרת של הסבר המפגיש בין ה"ציווי" מלמעלה, לבין, לעיתים, תחושתי הפנימית הסביר הרב בלומנצוויג: "נראה כי תיאור זה חושף מהי אהבה אמיתית. אוהב שמרוב חפצו להשפיע על אהובו מטובו ומכשרונותיו לא מותיר מקום לבן הזוג, אינו אוהב אמיתי. מוקד אהבתו אינו זולתו, כי אם הוא עצמו. חפצו הוא להביא את עצמו לידי ביטוי דרך השִפעה שישפיע על אהובו. אהבה אמיתית זו אהבה שמותירה מקום לבן הזוג שאותו אוהבים. אהבה בה מתאים האוהב את עצמו לרצונותיו של אהובו, ועל פיהם מטיב הוא לו ופועל למענו. ...בטל רצונך מפני רצונו. אהבה אמיתית היא אהבה בה מתחשב האוהב בבן זוגו ואת אהבתו מבטא הוא באופן שמותאם לרצונותיו של אהובו ובאופן שמותיר לו מקום לבוא בו לידי ביטוי...בנוגע לאהבת אדם לחבירו מרבים להשתמש בביטוי 'חיבוק דֹב'. אהבה שלא מתחשבת באהוב, כמוה שחיבוקו של דב, חיבוק שחונק את מי שמחבקים אותו. כך באהבת איש לרעהו, וכך הוא בקשר בין ישראל לאביהם שבשמים. "

ממש נפלא. אם אתה אוהב באמת את חברך, תחשוב מה נכון לו... למה הוא זקוק. תן לו מקום, שהרי אתה אוהב אותו ולא את עצמך.. וכך גם מול הקב"ה. " בטל רצונך מפני רצונו" שהרי אנחנו אוהבים...

 

צוות יקר וקדוש.

עסקנו הפעם בניסיון לגעת בתשתית הגדרת משמעות קיום המצוות. באיזה עמדה נפשית אנו עומדים בתפילה, כשאנו עומדים להניח תפילין, כשאנו אוהבים חבר, וכשאנו מכבדים את אבא. הגאון הרב ליכטנשטיין עומד מול עינינו ומדגיש את המקום המרגש והמשמח של הזכות להיות "עבד ה'" ("ישמח משה ... כי עבד נאמן קראת לו.."). הרב זצ"ל חיזק בנו את המקום של התורה נמצאת בנו. את המצווה אני מבקש לקיים ושמח לעשות, כיוון שהיא בתוכי... וה- "שפת אמת" שלימד אותנו, שאפשר בעולם המחשבה לחיות ב"גם וגם"...

 

נתפלל כולנו שנזכה.

שבת שלום לכולנו.

שבת מברכים שנתברך בה כולנו עם בני משפחותינו ועם כל בית ישראל

אברהם

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il