משולחן ראש המנהל

מנהיגי חינוך | הספד מול מיטתה של שלומית הי"ד שנרצחה בבית חורון| פרשת יתרו

 

חדש!!!

לבקשת רבים - המאמר שלנו להאזנה בדרכים> להאזנה לחצו כאן

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם!

לפני זמן קצר חזרתי מהלווייתה של שלומית הי"ד. זכינו להתחנך עם שלומית באולפנית בטבריה. חשבתי שנכון לשתף את כולנו, בעיקרי הדברים שנאמרו בהלוויה.

אין מה לומר ברגע נורא שכזה. אין מה לומר להורים שקוברים את בתם כשסדר העולם הוא הפוך.

אין מה לומר למורה שבמקום להיות שותף בכניסתה לחופה של התלמידה הוא עומד וסופד לה.

אין מה לומר מול שתיקת העולם, למנהיגי הדת ולמחנכים של העם הפלשתינאי, שיש מושג של אנושיות בסיסית, וכולם (וכל בני אנוש) צריכים לחנך שאדם נברא בצלם אלוקים. בחור בן שבע עשרה הרוצח אישה בסכין בדם קר זה פרי חינוך קלוקל שאיבד את צלם האלוקים!

אך בעיקר אין מה לומר על שלומית, כל הדברים יגמדו את אישיותה השלמה. וכל מילה שלא נאמר - תהיה סתמית וריקה לתחושת הלב ההומה במשהו אינסופי.

נהגנו לומר בשיחות שבהן התכוננו יחד ליום כיפור, שהשיא של ימי הרחמים והסליחות שהתחילו בראש חודש אלול, אינם מסתיימים בתפילת נעילה. גם לא באמירת "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים. גם לא בתקיעת השופר בסוף הצום. השיא של יום הכיפורים הוא בשתיקה שאחרי תקיעת השופר...

וכך המשוררת זלדה כתבה: " אך יפה מכל השירים הפרוכת הלבנה שרקום עליה בחוט לבן לך דומיה תהילה".

זאת היית את שלומית האהובה. את היית נערה שהיא פרוכת לבנה, שרקמת באישיותך רקמה של עדינות, ענווה, של שקט עמוק, של שמחה וחיוך מבויש שלא מש משפתייך.

את היית ילדה של לובן, ודומיה וטוהר. וכך כולך מספרת תהילת ה' וכל כולך אומרת להקב"ה - לך...

שלומית,

הפנים היפות שלך ביטאו את הפנים. הייתה בך שלמות. האבן עזרא על פרשת השבוע מחלק את עשרת הדיברות לשלוש: מחשבה ("אנכי ולא יהיה") דיבור ("לא תענה ברעך..") ומעשה ("זכור את יום השבת"). התורה היא שלמה, ומחנכת את כל האדם. תוכו כברו, פנימיותו ומעשיו. כך זכינו להכיר אותך. שלומית... שלמה...

שוחחתי הבוקר עם המחנכות והמורות שלך, ושאלנו "במה שלומית בלטה"? מה המיוחד שבאישיותה? והתשובה הייתה פשוטה...

שלומית בלטה מאד בכך שהיא לא בלטה. בדומיה. בחיוך, בשמחה, בענווה. וכששלומית הייתה מתערבת ואומרת דעתה בשיעור חינוך על סוגיה בוערת, בדרך כלל אחרי שהיא השמיעה את דעתה, לא הייתה מי שהיה לה מה להוסיף...

שלומית בלטה מאד בדומיה שלה- כשהגיעו התלמידות במסגרת סמינריון לפנימייה, היא ניגשה אחרונה לקבל את המפתחות של החדר, קודם שיסתדרו כולן...

שלומית בלטה בשקט שלה. ללא מילים, היא הגיעה במשך זמן רב בימי שישי רק להתכנסות של תפילה שירה ושיחה לקראת שבת, וחזרה הביתה מרחק של למעלה משעה לכול כיוון. (המגמה שלה לא למדה באותו יום.) במילים גבוהות קוראים לזה " מסירות נפש על תורה", הפשטות של שלומית השאירה את כל המילים מאחור...

שלומית בלטה באישיותה המיוחדת שהאירה את כולנו ללא מילה מיותרת... יש בחינה של "תלמיד המחכים את רבותיו", שלומית זיכתה את כולנו לקבל אור, שפע של טוב מעצם אישיותה השמחה והמקרינה.

שלומית הייתה אישיות שלמה. בעלי המוסר שאלו- מדוע בפרשת "כי תשא" אחרי חטא העגל משה שובר את הלוחות, והוא לא שובר רק את הלוח הראשון שכתובים בן המצוות שבין אדם למקום?! את הלוח השני, את המצוות של בין אדם לחברו הוא לא היה צריך לשבור?! חטא העגל היה חטא של בין אדם למקום?! התשובה היא- אישיותה של שלומית.

אין דיכוטומיה בחיים, מי שאוהב, אוהב את החבר ואת ריבונו של עולם, מי שמבין לעומק מה זו תורה, יודע ש"עזוב תעזוב עמו" ו" גר לא תונה" אלו הוראות של תורה, וזו כמיהתו של הקב"ה.

בגיל ההתבגרות יש מי שמורד, יש מי "שמתנער" מעט בגיל הנעורים. שלומית הייתה מהילדים הטובים... בפשטות, בטבעיות, חיים תורה שלמה. של טוב ועזרה לזולת מתוך תפילה ואמונה בהקב"ה. שלומית היית תלמידה שכל מורה והורה מתפלל לזכות לכך- "אור ישר"...

שלומית למדה במגמת ארץ ישראל. המורה שלה אמרה לי: "היא הייתה ילדה 'ארץ ישראלית' במובן הפשוט והעמוק גם יחד. יופי ' ארץ ישראלי' כזה. לעיתים עם צמה ארוכה מונחת על הכתף. ילדה שאוהבת את הארץ שלה, אוהבת לטייל וללמוד אותה, כל כולה היא דיברה "ארץ ישראל".

ליד האבל הפרטי, הרצח של שלומית העלה אותה למקום של הרוגי מלכות.  כל יהודי שנהרג על עצם יהדותו - קדוש ייאמר לו. שלומית חיה כך בתודעתה בהיותה בחיים! שלומית חיה בתודעת שליחות. בין היתר זה התבטא בהיותה קומונרית של בני עקיבא בבית חורון.

שלומית הוציאה אותנו מהכאב הפרטי. חז"ל ממשילים את הרגע הזה, לערימת אגוזים, כשמוציאים אגוז אחד מהערימה כל הערימה נופלת . זו התחושה של כל בית ישראל ברגע נורא שכזה. קרה משהו לכולנו. אנחנו מרגישים את היותנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.   כך חיית, שלומית, את מה שלמדנו , שעם ישראל הוא "נשמה אחת וגופים חלוקים" (בעל התניא).

שלומית, את חלק מלגיונו של מלך. כפי שכתב ש"י עגנון בקדיש על הרוגי ארץ ישראל, את חלק מחיילותיו של מלכו של עולם. ואנחנו נקראים למלא את החלל הכבד שנוצר, בדמות רוחך ואישיותך המקרינה.

נרצחת על היותך יהודייה כהמשך לחיים בתודעה שהמאבק שלנו בארצנו זהו מאבק של ה' מלכנו: "על עמך יערימו סוד..." אנחנו עמך - ריבנו של עולם ושמנו קראת בשמך.

"הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". המיתה על קידוש השם נותנת לחיים שלנו פרספקטיבה אחרת על החיים ומשמעותם. על מה תפקידנו בדור של גאולה, על כיצד מחזקים את היותנו עם אחד ורקמה אנושית אחת בתוך חיי היומיום.

זה רגע נורא ואיום, שאנחנו מספידים אותך, וזה רגע נורא במשמעות של "מה נורא המקום הזה".

אין נחמה כשנגדעים חיים של בחורה צעירה וטהורה בגיל עשרים וארבע.

אולי ניתן להתנחם בזכות שבה זכינו. בידיעה שיש מי שחי באצילות, בשמחה, בענווה, שמחונך לחיים של תורה במובן הפשוט והעמוק של המילה. (כמה זה מחייב!!)

אולי ניתן להתנחם במחויבות שהותירה לנו שלומית, חיים של שלמות בדור של גאולה.

אולי ניתן להתנחם בצוואה שהותרת לנו (כך חיית!!) - אנחנו עם הנצח, עם אמונה גדולה ואהבה גדולה.

מנהיגי חינוך יקרים מאד

הבאנו את הדברים שיש בהם  שיעור חינוך גדול לכולנו. מהי תורה שלימה מתוך ענוה, איך חיים בעוצמות ובגודל, בחיים של שליחות בפשטות החיים.

ניפתח לדברים כמתנה עבורנו וכמקור השראה לעבודתנו כמחנכים הזוכים להתחנך עם נוער נפלא ומאיר.

 

נתפלל להיות שם

אברהם

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il