משולחן ראש המנהל

קצר לשבת | פרשת בשלח

 

 

אחיי ורעי, מנהיגי-חינוך היקרים מאוד,

ברכות וה' עמכם! 

 

ערב שבת קדש פרשת בשלח. שבת שירה ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה, קצר ככול שניתן.

כמה הארות על מנהיגות...

1. גם אחרי דברי ההרגעה של משה :" אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה'.." עם ישראל נשאר בפחד. המצרים מאחור והים לפניהם. ואז פונה ה' למשה: " ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה.."

דברי ה"אור החיים" הקדוש, ידועים:" מה תצעק אלי- והקשה: ולמול מי יצעק ואם לא לה' אלוקיו?.. ועוד קשה: מהו שדיבר ה' למשה "דבר אל בני ישראל ויסעו" וכי לאן יסעו, אם רודף מאחור והים לפניהם? ואם הכוונה אחר שנבקע הים, אם כן היה לו לומר קודם " והרם מטך" ואחר כך "דבר אל בני ישראל ויסעו"?!

דייק נפלא, שהיה צריך להיות קודם הציווי "הרם מטך ונטה ידך על הים" ורק אחר כך הציווי "ויסעו"?!

והתשובה של ה"אור החיים" הקדוש כ"כ ציונית... ומתאימה לגמרי לנו כמי שחיים בדור של גאולה. " דבר אל בני ישראל ויתעצמו בכול ליבם, ויסעו אל הים קודם שיחלק, ועל סמך זה יתגברו הרחמים, ואז- "ואתה הרם מטך על הים"... ותמצא שכן היה, והצדיק הראשון הלא הוא נחשון בן עמינדב נכנס עד גרונו, ועדיין לא נבקע הים עד שנאמר "באו מים עד נפש".

הקב"ה גם ביציאת מצרים כשהדגש והכוון לחינוכנו היה - חיזוק האמונה בה', רק הקב"ה גואל אותנו. הוא לבדו!! " לא מלאך, לא שרף לא שליח ולא אחר, אני ה'!!" גם אז הקב"ה מצפה לעשייה שלנו "משכו וקחו לכם.." התערותא דלתתא- התעוררות מלמטה. הקב"ה מבקש את השתתפותנו ועשייתנו במהלך הגאולה.

באופן בולט , דיוקו של ה"אור החיים". הקב"ה ממתין, למסירות הנפש של עם ישראל. ואז- " נטה ידך על הים".

ואולי נכון לומר, שאפילו אם רק אחד מישראל מוסר את נפשו והולך באמונה ובאומץ לתוך הים עד "שבאו מים עד נפש", זה מספיק...

2. נכון להביא את דיוקה של נחמה על המחלוקת הידועה על מה קרה לפני הכניסה לים סוף:

"דתניא, היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים; קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה... והיו שרי יהודה רוגמים אותם... לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר: ובין כתפיו שכן.

"אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים; קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחיל... ועליו מפרש בקבלה: הושיעני א-להים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וגו'" ( סוטה)

כתבה נחמה, שלכאורה ר' מאיר הוא סנגורם של ישראל, רואה הוא אותם כאהובים וברורים מוכנים מתוך בטחון בה' לקפוץ למים. אך אולי גם לדעת ר' מאיר היו השבטים אומרים!!! אני יורד תחילה.. אמירה שלא מגיעה למימוש.. יש מרחק גדול בין אמירה לבין בפועל לקפוץ למים... זו הארה יפה , מחנכת כול מנהיג שהוא. המנהיג נמדד לא רק במה שהוא אומר, ומה שהוא מטיף ודורש, הדוגמא האישית היא המחנכת, ורק היא זו שבגינה הקב"ה בוקע את הים.

3. גם על כיצד נאמרה השירה על הים חלקו חז"ל ( סוטה):"ת"ר, בו ביום דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה? כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'.

"רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה.

"רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו"  

עם ישראל קורא את השירה בצורה פסיבית. משה אומר את ההלל, את שירת הים, ועם ישראל, כמקהלה אחרי החזן, חוזרים אחרי משה. או משפט אחר משפט, או אולי הם עונים אחרי כל פסוק :" אשירה לה' כי גאה גאה".

ואחרי שירת הים.. מופיעה שירת ים נוספת, זו של הנשים "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

ההבדל הוא לא רק מגדרי.. שזו שירת נשים. אלא מי היוזם. ואיזו צורת הנהגה אחרת אנו פוגשים בשני הפסוקים הללו. אין אחד האומר שירה ( משה) וכולם נענים אחריו, אלא זו שירה ספונטאנית של כול הנשים. מרים הנביאה מובילה ולוקחת את התוף בידה, וכולן יוצאות אחריה. והיופי הוא , שבניגוד לשירת משה והעם, כאן, לא הן עונות למרים, אלא: " ותען להן מרים שירו לה' כי גאה גאה".

אנחנו מכירים את המדרש הידוע על עמרם שפרש מאשתו, כיוון שלא מצא טעם להולדת בנים שייולדו לעבדות. מרים מגיעה ומחזירה אותו ליוכבד אשתו, מעודדות אותו שלא יתייאש מהמצב אלא ימשיך להוליד ילדים:

"תנא, עמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו; עמדו כולן וגירשו את נשותיהן.

"אמרה לו בתו, אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה: שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות..עמד והחזיר את אשתו; עמדו כולן והחזירו את נשותיהן"  ( ומדרשים נוספים המדגישים זאת)

נקודה זו של המנהיגות הנשית המובילה אנו פוגשים גם בהפטרה.

ההפטרה מספרת על דבורה, המנהיגה את עם ישראל במלחמה הקשה נגד יבין מלך חצור, הלוחץ את ישראל. הדבר מזכיר את מעמדם של ישראל במצרים, תחת שעבוד ונטולי מנהיגות. ברק מוכן לפעול בצורה חלקית, תחת פיקודה של דבורה, אך לא להוביל את העם לגמרי. וכשכול מי שיכול היה לצאת מעצמו ולהוביל לניצחון, נשאר במקומו. דבורה ויעל עושות מעשה.

לצד המקום שהדגשנו שבזכות נשים צדקניות עם ישראל נגאל. יש לראות בשירת מרים והנשים, צורה אחרת של מנהיגות. לא המנהיג האולטימטיבי שכולם נוהרים אחריו, אלא מנהיגות מאפשרת, מנהיגות של" ועמך כולם צדיקים". מנהיגות שכל אחד!! מביא את עצמו ויש לו מה לתרום למען הכלל. אם נחזור לסעיף 2. במחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה. אולי נכון לומר, שרבי מאיר ראה את המנהיגות הספונטנית, זו - שכולם!! מבקשים לקפוץ למים. ורבי יהודה לימד סוג אחר של מנהיגות. המנהיג האחד, מוסר הנפש- אומר "אחרי" בדרך התנהגותו.

4. הארכנו מעט.. רק נוסיף עוד תכונה הכרחית של מנהיג גדול- היכולת לשיר. "אז ישיר משה ובני ישראל". המדרש מתאר את השירה כשירה ראשונה למרות שקדמו לקריעת ים סוף ניסים רבים. הייתה זו שמחה מיוחדת " אין אז אלא שמחה". ולשמחה כזו, הקב"ה מצפה. " אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה". מה היה בשירה זו שלא קרה קודם? לאיזה שירה הקב"ה מצפה? אולי זו הייתה שירה על כל התהליך. גם על השעבוד וגם על קריעת ים סוף. זה היה רגע של יכולת להתבונן על המציאות ממעוף הציפור, בפרספקטיבה של עם נצח. לא כאן ועכשיו, אלא יש קו אורך של עם ישראל, ההולך ומשתכלל. פעמים נראה האור ויש רגעים מורכבים יותר, ועל הכול!! אומרים שירה. לזה הקב"ה מצפה..

צוות יקר וקדוש.

כמי שמתפללים לזכות להיות מנהיגי חינוך, שיעור גדול למדנו. שהקב"ה ממתין לנו, שנפעל עם אל... התערותא דלתתא, לעשייה בכול לב, הקב"ה מצרף סייעתא דשמייא. ולעיתים מספיק אחד המוסר את נפשו למען הכלל. " ( כול אחד אומר- "אין הדבר תלוי אלא בי"...) ההארה של נחמה כ"כ נוגעת- לא דיבורים, ולא הבטחות סרק... פשוט תהיה שם כול כולך, זה מוציא את עם ישראל ממצרים. הצדעה לנשים שבזכותן אנו נגאלנו, נגאלים ונגאל... ושתי צורות הנהגה בכלל. של אחד מוביל, וסוג אחר של מנהיגות ספונטאנית פורצת הנותנת מקום לכול אחד בצוות, בקהילה ובמשפחת בית החינוך.

ואלי מעל הכל , בשבת שירה- לדעת לשיר. לרצות לשיר, להיות בשמחה על הכול!! על הדרך, ( גם על הדבש וגם על מה שנראה עוקץ "על המר והמתוק" שמור אלי הטוב, ועל הכול נאמר שירה) על היות חלק מעם גדול בתקופה גדולה ועל הזכות להיות בשליחות גדולה - נענה כולנו : " אשירה לה' כי גאה גאה.."

 

נתפלל להיות שם...

שבת שלום לכל משפחת החמ"ד ולעם ישראל כולו

אברהם

לרפואת החיילים לוי בן איריס חנה, אופיר שמואל בן ניקול אמה, שלו ישראל חי בן לימור.

אגודת ידידי החמ"ד - העמותה לקידום החינוך הממלכתי דתי בישראל (ע"ר) 

כתובת: מבצע קדש 68, ת.ד. 3 בני ברק  | טלפון: 072-2280424 | נייד: 058-7652789 | פקס:  077-3179536 

מייל: office@yedidhemed.co.il